הביטוי העממי על "זיכרון של חתול" מרמז על שכחנות, אך מקורו נמצא כבר בחז"ל, במסכת הוריות דף י"ג מובא: מדוע הכלב מכיר את בעליו, והחתול אינו מכיר את קונו? רבי אלעזר הסביר כי מי שאוכל ממה שאוכל העכבר משכח, וקל וחומר למי שאוכל את העכבר עצמו וזהו החתול.
בעוד חז"ל עסקו בנאמנות ובזיכרון, מחקרים מודרניים מעלים חשש כבד יותר לגבי הקשר בין חתולים לבריאות הנפש. ניתוח של 17 מחקרים שפורסמו לאורך 44 שנים ב-11 מדינות, כולל ארה"ב ובריטניה, העלה כי בעלות על חתול עשויה להכפיל את הסיכון של אדם למצבים הקשורים לסכיזופרניה.
הסקירה, שפורסמה על ידי הפסיכיאטר ג'ון מקגראת ועמיתיו במרכז קווינסלנד לחקר בריאות הנפש באוסטרליה, מצאה "קשר חיובי מובהק בין בעלות על חתול בהגדרה רחבה לבין סיכון מוגבר להפרעות הקשורות לסכיזופרניה".
ההשערה בנוגע לקשר בין בעלות על חתולים לסיכון לסכיזופרניה הועלתה עוד במחקר משנת 1995, כאשר טפיל בשם $Toxoplasma gondii$ (טוקסופלזמה גונדי) סומן כגורם אפשרי. טפיל זה ידוע בכך שהוא מתרבה רק בחתולים, והוא יכול להיות מועבר לבני אדם דרך צואת חתולים נגועה, מים מזוהמים או בשר שלא בושל מספיק.
הטפיל, אשר בדרך כלל אינו גורם לתסמינים בבני אדם מסוגל לחדור למערכת העצבים המרכזית ולהשפיע על מוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטרים). הוא נקשר לשינויים באישיות, להופעת תסמינים פסיכוטיים, ואף להפרעות נוירולוגיות שונות, כולל סכיזופרניה. מחקרים מסוימים אף מצאו שחשיפה לחתולים בילדות עשויה להגביר את הסיכוי לפתח סכיזופרניה מאוחר יותר.
עם זאת, החוקרים הדגישו כי איכותם של חלק מהמחקרים שנבחנו הייתה נמוכה, והתוצאות הכלליות היו לא עקביות. חלק מהמחקרים אף לא מצאו קשר כלל בין בעלות על חתול לסכיזופרניה. יתר על כן, מחקרים אחרים העלו כי נשיכות חתול, ולא רק בעלות, קושרו לסיכויים גבוהים יותר בציון מבחנים פסיכולוגיים, ואף העלו חשד שדברים אחרים עשויים להיות אחראים לכך.
0 תגובות