סין, המדינה שהחזיקה במשך עשורים בתואר האוכלוסייה הגדולה בעולם, ניצבת כיום בפני משבר דמוגרפי חסר תקדים, המאיים על עתידה הכלכלי והחברתי. האיום אינו חיצוני, אלא פנימי – תהליך של התכווצות אוכלוסייה. על פי תחזיות האו"ם, מספר התושבים עלול להקטין מ‑1.4 מיליארד כיום ל‑633 מיליון בלבד עד שנת 2100.
שורשי המשבר נעוצים במדיניות "הילד האחד" שהונהגה במשך עשורים. המדיניות בוטלה ב‑2016 והוחלפה במדיניות שמאפשרת שניים ואחר כך שלושה ילדים, אך הנזק נראה כבר כבלתי הפיך. בשנת 2023 איבדה סין את מעמדה כמעצמת האוכלוסייה הגדולה בעולם לטובת הודו, ואוכלוסייתה מתכווצת זו השנה השנייה ברציפות.
מעבר למורשת העבר, צעירים רבים בסין ניצבים כיום מול מציאות כלכלית חונקת: שוק עבודה חלש, עלויות דיור בלתי אפשריות ותרבות עבודה תובענית במיוחד. נשים רבות חוות אפליה במקום העבודה, וזוגות צעירים חשים חוסר ביטחון לגבי עתידם. תושבת בייג'ינג תיארה זאת בפשטות: הלחץ העצום על הדור הצעיר מהתעסוקה ועד חיי היומיום דוחף אותם לוותר על הקמת משפחה.
הממשל הסיני מנסה להיאבק נגד השעון ומכריז על שורת צעדים דרסטיים: הזרמת מיליארדים לתמריצי טיפול בילדים, הקצאת סובסידיות בסך 90 מיליארד יואן (כ‑12.6 מיליארד דולר), והשקת תוכנית ארצית המעניקה כ‑3,600 יואן בשנה לכל ילד מתחת לגיל שלוש, צעד שצפוי לסייע ליותר מ‑20 מיליון משפחות. בערים כמו שנג'ן, הורים מקבלים מענקים כספיים מדורגים – החל מ‑1,200 דולר לילד הראשון ועד סכומים גבוהים יותר לילד השני והשלישי.
בנוסף, בעקבות הזדקנות האוכלוסייה והתייקרות הפנסיות, סין העלתה את גיל הפרישה לגברים מ‑60 ל‑63 ולנשים מ‑55 ל‑58.
למרות המאמצים, מומחים מזהירים כי המענקים הכספיים הם "טיפה בים" מול העלות האמיתית של גידול ילדים בסביבה של חוסר ודאות כלכלית. המנהיגות הסינית הבטיחה להמשיך ולפעול לקידום "השקפות חיוביות על נישואין וילודה" במטרה לייצב את מספר הלידות החדשות, אך המגמה העכשווית מצביעה על אתגר ארוך טווח, שעלול לשנות את סין כפי שאנחנו מכירים אותה.
0 תגובות