משטר המולות הפך את השקר, מריחת הזמן וההסתרה לדוקטרינת מדינה. ניהול משא ומתן עם איראן מבלי לדרוש פירוק מיידי ובר-פיקוח של כל תשתיות הטרור והמערך הבליסטי שלה הוא שגיאה אסטרטגית חמורה.
ההיסטוריה הקרובה מוכיחה כי כל "הפוגה" הניתנת לטהרן משמשת אותה אך ורק לליקוק פצעי המשטר, בנייה מחדש של מאגרי הטילים ומימון שלוחיה (הפרוקסים).
האמונה כי הסכם גרעין חלקי יביא ליציבות באזור היא אחיזת עיניים. איראן משתמשת בדיפלומטיה כמגן כדי להמשיך את האג'נדה ההגמונית שלה בצללים. הקו האדום נחצה ברגע שמאפשרים לתיאוקרטיה אפוקליפטית להתקרב לסף הגרעיני. זהו אינו רק איום על ישראל, אלא אקדח טעון המוצמד לרקה של הכלכלה העולמית וחופש השיט.
הסיכון הפוליטי של ממשל טראמפ: אמינות או השפלה?
אם ממשל טראמפ ייכנע לקולות המפתים של הסכם שטחי באיסטנבול, ההשלכות על מעמדו הבינלאומי יהיו הרסניות:
נסיגה אמריקאית תנפץ את האמון של חתומות "הסכמי אברהם" (ערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין). מדינות אלו מצפות מוושינגטון להגנה אמיתית, ולא לפיוס עם אויבן המושבע.
למרות הדיווחים על פעילות של המפרציות מול טראמפ למניעת מתקפה, ברור לכל כי אותן מדינות יהיו הראשונות לחגוג את נפילת המשטר המאיים עליהן לא פחות.
ראש הממשלה בנימין נתניהו, מחוזק מניצחון "מלחמת 12 הימים", לא יוכל להשלים עם מצב שבו פירות ההקרבה הזו יתבטלו בחתימת יד באיסטנבול.
בגידה כזו תהפוך את טראמפ לאדריכל בעל כורחו של איראן משוקמת (גרועה מזו של אובמה), דבר שיהווה התאבדות פוליטית עבור המפלגה הרפובליקנית.
מנהיגים כמו עמנואל מקרון, הדוגלים בפיוס מתוך אינטרסים מסחריים גרידא או חולשה, יראו בכישלון של טראמפ הצדקה למדיניות הפשרנות שלהם. טראמפ יאבד כל מנוף לחץ על בעלי בריתו במערב.
הצביעות האירופית והלקח הישראלי
מדינות כמו צרפת וספרד מתמידות בדיפלומטיה של "החייאה מלאכותית", ומנשימות משטר טוטליטרי המייצא חוסר יציבות עד לאדמת אירופה.
לעומתן, ישראל הוכיחה במעשים כי איראן היא "נמר של נייר". בשנת 2025, ישראל ניפצה את המיתוס והראתה כי פגיעה בלב המערכת גורמת לאיומי "המלחמה הכוללת" לקרוס. ללא הטילים ויכולת הנזק הטרוריסטית שלה, למשטר אין שום עומק אסטרטגי מול צבא מודרני ונחוש.
מבחן הכוח של טראמפ
הגיעה השעה להבין כי אין מקום לחצי עבודה. קבלת משא ומתן על פרטים טכניים היא מתן לגיטימציה לתליין. המחסום היחיד בפני מלחמות חוזרות ונשנות הוא פעולה נחרצת שמטרתה נטרול סופי של יכולת הנזק של המשטר.
עלינו להודות לישראל על ראייתה למרחוק; זהו אינו רק חוב מוסרי, אלא צורך ביטחוני עולמי. העולם החופשי חייב לבחור: או השפלה באמצעות הסכם שאינו שווה את הנייר עליו הוא כתוב, או חיסול סופי של המפגע העולמי הזה בכוח הזרוע, אם ההיגיון לא ינצח.
יתרה מכך, על הנשיא טראמפ להבין כי גם אם קיים בליבו ספק לגבי תקיפה, עליו להוכיח למרות הכל שלמילתו יש ערך.
אם יפגין חולשה מול טהרן, אפילו ההישגים והיוקרה של מבצעים אחרים, כמו הלחץ על משטר מאדורו בוונצואלה, יאבדו מערכם. כישלון מול איראן יהיה הנקודה שתחריב את תדמית העוצמה של טראמפ ושל אמריקה כולה בעיני העולם. שום הישג בדרום אמריקה לא יוכל לחפות על כניעה במזרח התיכון; אם אמריקה לא תכה עכשיו, היא תצטייר כמעצמה נסוגה שניתן להונות אותה שוב ושוב.
0 תגובות