בלב המים הסוערים של המפרץ הפרסי, המתח הביטחוני בין ארצות הברית לאיראן אינו מתבטא רק בהצהרות דיפלומטיות, אלא בעיקר בנוכחותה המאיימת של ה"ארמדה" האמריקנית.
עבור הנשיא דונלד טראמפ, נושאת המטוסים אברהם לינקולן היא הרבה יותר מכלי שיט מלחמתי; היא משמשת כקלף מיקוח אסטרטגי קבוע, מעין הצהרה נעה על עוצמה שאין לה עוררין.
טראמפ משתמש בנוכחותה כדי להבהיר לטהרן שכל חריגה מהכללים תיענה בעוצמה אדירה, כאשר נושאת המטוסים נתפסת כזרוע הארוכה של הבית הלבן, המסוגלת להגיע לכל נקודה ולהכריע מערכות שלמות מבלי להזדקק לבסיסים קרקעיים.
העוצמה הטמונה באברהם לינקולן היא כמעט בלתי נתפסת במונחים אנושיים. מדובר במפלצת פלדה מונעת באנרגיה גרעינית, השוקלת כ-100,000 טון ומשתרעת על פני מאות מטרים, מה שהופך אותה למעשה לעיר צפה המאכלסת כ-6,000 אנשי צוות הפועלים בסינרגיה מושלמת.
על סיפונה היא נושאת כוח אש אווירי שמרבית מדינות העולם היו מתקנאות בו, כולל למעלה מ-60 כלי טיס, ביניהם מטוסי הקרב המתקדמים ביותר בעולם כמו ה-F-35 והסופר-הורנט. היכולת שלה להישאר בלב ים במשך עשורים מבלי לתדלק, בשילוב עם מערכות מכ"ם ולוחמה אלקטרונית מהשורה הראשונה, הופכת אותה לכוח שבאופן תיאורטי מסוגל לשתק מדינה שלמה בכוחות עצמו.
מנגד, האיראנים אינם נותרים אדישים ומפתחים דוקטרינה של לוחמה אסימטרית שנועדה למצוא סדקים בשריון האמריקני. האיום האיראני מתמקד בשימוש בנחילי סירות מהירות החמושות בטילים, ובצוללות ה"קילו" השקטות המכונות "החור השחור" בשל הקושי לאתרן במים רדודים.
האיראנים מאמינים כי באמצעות מטח מסיבי של טילים בליסטיים נגד ספינות ותקיפה משולבת מכל הכיוונים, הם יוכלו להרוות את מערכות ההגנה של נושאת המטוסים ולגרום לנזק תדמיתי וצבאי כבד. מבחינת טהרן, די בפגיעה אחת משמעותית כדי לנפץ את מיתוס החסינות האמריקני.
דניאל בכמט שעבד במשך שנים במערכת הביטחון הישראלית בתפקידים מחקריים. מסביר בפוסט פופולרי שכתב בימים האחרונים: שהתגברות על נושאת מטוסים היא משימה קשה מנשוא, שכן היא לעולם אינה מפליגה לבדה אלא כמרכזו של "כוח משימה" עוצמתי. סביב האברהם לינקולן מפליגות משחתות וסיירות המצוידות במערכת ה"איג'יס", המסוגלת לזהות וליירט עשרות איומים ממרחקים עצומים, עוד לפני שהם מגיעים לטווח ראייה מהספינה.
בזכות היכולת לשגר תקיפות ממרחק רב בים הערבי, נושאת המטוסים יכולה להשתמש בתוואי שטח גאוגרפי כמגן המקשה על מכ"מים איראניים לאתרה, מיקומה הרחק מהחוף ומעבר לאופק מונע זיהוי באמצעות מכ"ם בקו ראייה, מה שמחייב את איראן להחזיק במודיעין לווייני בזמן אמת כדי להצליח לאתר מטרה נעה כזו.
בנוסף, הניידות של נושאת המטוסים היא אחד היתרונות הגדולים שלה; למרות גודלה, היא נעה במהירות גבוהה בלב אוקיינוס פתוח, המנועים שלה מסובבים על ידי כורים גרעיניים המאפשרים לה להגיע למהירות שעולה על 25 קשרים (כ-46 קמ"ש). מהירות זו, בשילוב עם היכולת לשנות כיוון ללא הרף, מה שהופך את המשימה של נעילת טיל עליה למורכבת וכמעט בלתי אפשרית עבור מערכות הניווט הנוכחיות של איראן.
ההוכחה הטובה ביותר לעמידותן הפנומנלית של ספינות הענק הללו הגיעה בשנת 2005, בניסוי יוצא דופן שערכה ארצות הברית על נושאת המטוסים "אמריקה". הצי האמריקני החליט לנסות ולהטביע את הספינה בעצמו כדי ללמוד כיצד היא מתמודדת עם נזק קרבי.
במשך ארבעה שבועות רצופים ספגה הספינה הפגזות מסיביות, פיצוצים תת-ימיים וירי חי מכל הסוגים, אך היא סירבה לשקוע. בסופו של דבר, רק לאחר שצוותי הנדסה עלו עליה והטמינו מטענים פנימיים בנקודות קריטיות, היא ירדה למצולות. הניסוי הזה המחיש לעולם שנושאת מטוסים היא המבנה העמיד ביותר שנבנה אי פעם על ידי האדם, וכי להטביע אותה זו משימה שגובלת בבלתי אפשרי.
גם בזירה המקומית שלנו קיבלנו הצצה ליכולת ההישרדות של כלי שיט מול טכנולוגיה איראנית. במהלך מלחמת לבנון השנייה, נפגעה ספינת הטילים הישראלית "אח"י חנית" מטיל חוף-ים איראני ששיגר חיזבאללה.
למרות שהטיל פגע פגיעה ישירה וארבעה חיילים נהרגו הי"ד. וגם לנזק כבד למערכות הספינה, היא לא טבעה. צוות הספינה הצליח להשתלט על הלהבות ולהשיב אותה לנמל תחת כוחה שלה, ולאחר תקופת שיפוצים היא חזרה לפעילות מבצעית מלאה.
אם ספינה קטנה בהרבה מנושאת מטוסים הצליחה לשרוד פגיעה ישירה של טיל איראני מתקדם, קל וחומר שנושאת מטוסים, על כל שכבות ההגנה והשריון שלה, מהווה אתגר שספק אם איראן מסוגלת באמת להכריע. כך נותר המשחק במפרץ כלוח שחמט של הרתעה, שבו המלכה האמריקנית ממשיכה להטיל את צילה הכבד על האזור כולו.
מקורות וקרדיטים: סוכנות הידיעות ABNA - דניאל בכמט - 19FortyFive (מאת Jack Buckby) -CBS News (מאת Sarah Lynch Baldwin ו-Charlie D'Agata):
0 תגובות