אם הייתם צוללים לחופיה הדרומיים והמערביים של אוסטרליה, סביר להניח שהייתם חולפים על פניו בלי לשים לב בכלל. הוא נראה כמו חתיכת אצה שניתקה מהסלע ונסחפת לאיטה בזרם, אבל מדובר באחד היצורים המרתקים והמרהיבים ביותר באוקיינוס: סוסון האצה או דרקון הים האצתי (Leafy Seadragon). למרות השם המאיים, לא מדובר במפלצת יורקת אש, אלא בדג עדין ואיטי שהוא קרוב משפחה ישיר של סוסון הים המוכר. אז איך יצור כל כך חסר הגנה שורד בלב ים? התשובה היא פשוטה – הוא פשוט מאסטר אשליות שאין שני לו בטבע.
המאפיין הבולט ביותר של דרקון הים העליתי הוא איבריו דמויי העלים הצומחים מכל חלקי גופו. ה"עלים" הללו אינם משמשים לשחייה, אלא אך ורק למטרה אחת של הסוואה מוחלטת. כאשר הוא מרחף בין מרבדי האצות ועשב הים המקומיים, הגוונים הצהובים, הירוקים והחומים שלו מתמזגים לחלוטין עם הסביבה. בשביל טורף רעב שעובר באזור, הדרקון פשוט נראה כמו עוד ענף צמחייה ימית משעמם. כדי לנוע, הדרקון משתמש בסנפיר חזי קטן ובסנפיר גב שקוף לחלוטין, שכמעט ואי אפשר להבחין בהם בעין בלתי מזוינת. התוצאה היא תנועה מרהיבה שנראית כמו ריחוף קסום או תעופה איטית בתוך המים.
מבחינה ביולוגית, מדובר בדג קטן יחסית המגיע לאורך של 20 עד 35 סנטימטרים, והוא ניזון בעיקר מסרטנים זעירים, פלנקטון וזחלי דגים, אותם הוא שואב בפיו המוארך. בדומה לקרובי משפחתם סוסוני הים, גם אצל דרקוני הים חלוקת התפקידים ברבייה היא ייחודית ומפתיעה. הנקבה היא זו שמטילה את הביצים, אך היא עושה זאת ישירות על זנבו של הזכר. הזכר מפרה את הביצים, הנושאות צבע ורוד עז, ונושא אותן על גופו במשך כחמישה עד תשעה שבועות. כשהן מוכנות לבקוע, הזכר מסייע להן לצאת על ידי נענוע הזנב, ומרגע הבקיעה הדרקונים הקטנים עצמאיים לחלוטין, אם כי הם נאלצים להסתתר היטב עד שיגדלו להם ה"עלים" המגוננים.
בגלל המראה הייחודי והאקזוטי שלהם, דרקוני הים הפכו לאורך השנים למטרה מבוקשת עבור אספנים ואקווריומים פרטיים, מה שהוביל בעבר לירידה חדה במספרם בטבע. בנוסף, הם רגישים מאוד לזיהום ימי ולשינויי אקלים הפוגעים בבתי הגידול הרגישים שלהם. כיום, ממשלת אוסטרליה מגנה עליהם באופן מוחלט, וחל איסור חמור לתפוס או לייצא אותם ללא אישורים מיוחדים. הם נותרו אחד הסודות השמורים והיפים ביותר של מעמקי הים - תזכורת מופלאה לכך שלפעמים הבריאה הנפלאה עולה על כל דמיון.
0 תגובות