אולריך זיגמונד, בן 35 בלבד, הפך לאחת הדמויות הבולטות של מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה (AfD) לאחר שהוביל אותה להישג היסטורי בבחירות בסקסוניה־אנהלט.
זיגמונד אינו מציג את עצמו כפוליטיקאי מרוחק בחליפה מול קהל מנומנם. הוא מגיע לאירועים עממיים, מצטלם עם תומכים, מדבר עם משפחות ומרבה להשתמש בסרטונים קצרים וברשתות החברתיות.
והמספרים מרשימים: לזיגמונד יש יותר מ־763 אלף עוקבים בטיקטוק ולמעלה מ־400 אלף באינסטגרם — נתונים שהפכו אותו לאחד הפוליטיקאים הגרמנים הבולטים ביותר ברשת.
כך נוצר פער מעניין בין התדמית לבין האג'נדה. מצד אחד, פוליטיקאי צעיר, מחויך ונגיש שמצטלם עם אזרחים. מצד שני, תוכנית פוליטית שמבקשת לבצע שינוי חריף במדיניות ההגירה ובנושאים חברתיים.
המפלגה זכתה בכ־44% מהקולות והפכה לכוח הגדול ביותר בפרלמנט המקומי. עבור ה־AfD מדובר בפריצת דרך משמעותית, במיוחד במדינה שבה המפלגות המסורתיות ניסו במשך שנים למנוע ממנה להגיע לעמדת כוח.
זיגמונד הוא חלק מדור חדש של פוליטיקאים ימניים, פעיל מאוד ברשתות החברתיות ובעיקר בטיקטוק, שם צבר מאות אלפי עוקבים.
אלא שמאחורי החיוך מסתתרת אג'נדה נוקשה. זיגמונד תומך בהחמרת מדיניות ההגירה, בהגדלת מספר הגירושים של המהגרים שאינם רשאים להישאר במדינה ובשינויים משמעותיים במדיניות הממשלה בנושאי חברה, תרבות וביטחון.
הניצחון בסקסוניה־אנהלט אינו מעניק לו עדיין את השלטון. ה־AfD אמנם הגיעה למספר שיא של מושבים, אך לא השיגה רוב מוחלט, והמפלגות המרכזיות ממשיכות לדחות שיתוף פעולה עמה.
שורשים נאציים?
למרות שה־AfD אינה מפלגה נאצית, היא נחשבת כיום למפלגת ימין קיצוני, והוויכוח סביב יחסיה לזרמים לאומניים קיצוניים מלווה אותה מאז הקמתה. המפלגה נוסדה ב־2013 כמפלגה שהתנגדה למטבע האירו, אך עם השנים אימצה קו לאומני ואנטי־הגירתי חריף יותר.
החשש בגרמניה אינו רק תיאורטי: שירותי ביטחון הפנים במדינה קבעו כי קיימים ב־AfD זרמים ואישים בעלי עמדות קיצוניות, כולל תפיסה אתנית של העם הגרמני. בנוסף, חברים במפלגה השתתפו בפגישות עם אנשי ימין קיצוני שבהן נדונו תוכניות לגירוש המוני של מהגרים.
דווקא על רקע העבר הנאצי של גרמניה, התחזקות מפלגת ימין קיצוני עד כדי זכייה בבחירות במדינה היא זו שמעוררת את עיקר החשש והסערה
0 תגובות