עדויות חדשות ומזעזעות, החושפות את ממדי האכזריות והברוטליות של כוחות הביטחון האיראניים בדיכוי גל המחאות במדינה, מגיעות מפי פליט איראני שנאלץ להימלט על נפשו לאחר שמונה חודשים של מנוסה מתמדת.
חמיד כוהסארי, בן 31, שהשתתף בהפגנות בעיר גורגאן, בירת מחוז גולסטאן שבצפון איראן, גולל בפני כלי התקשורת 'איראן אינטרנשיונל' את הלילה ההוא שבו רחובות עירו הפכו לשדה הקזת דמים, ואת מסע ההישרדות המפרך שעבר מאז ועד להברחתו מגבולות המדינה.
כוהסארי, שכבר לקח חלק בגל המחאות של נובמבר 2019 וכן במחאות הנשים בעקבות מותה של מהסא אמיני, מעיד כי שום אירוע בעברו לא הכין אותו לעוצמת הקטל שחווה במהלך הדיכוי האלים של ההפגנות. לדבריו, כוחות הביטחון של משטר האייתוללות פתחו בירי חי ובמטחים כבדים ישירות לתוך קהל המפגינים הצפוף, ללא שום הבחנה או רחמים. הוא תאר כיצד המפגינים נפלו סביבו כמו דרורים שנורו מהאוויר, כשהכוחות משתמשים ברובי קלצ'ניקוב, רובי כדוריות ואף בנשק מתקדם שכלל כוונות לייזר. באמצעות קני הלייזר סימנו צלפים שהוצבו על גגות המבנים את המטרות בתוך ההמון, ולאחר מכן ירו בהן מטווח קצר, כאשר המפגינים שסומנו נורו גם כשהטמעו בחזרה בתוך הקהל.
אחד המראות הקשים ביותר שנחרתו בזיכרונו של כוהסארי מהערב הדמים ההוא, והמחישו את האכזריות בלתי נתפסת של מנגנוני הדיכוי, היה אירוע שבו נקלעה משפחה צעירה לקו האש. זוג הורים שנשאו בזרועותיהם את בנם הפעוט, כבן שנתיים בלבד, ספגו אש ישירה. האב נפגע בפלג גופו התחתון והאם נפגעה קשות בפניה, בצווארה ובבטנה. כוהסארי ואזרחים נוספים נחלצו לעזרת ההורים הפצועים ופינו אותם לקבלת סיוע, אך בתוך הכאוס הנורא והמהומה הבחין כוהסארי בפעוט כשהוא מוטל על שפת המדרכה, ללא תנועה וללא קול. כשרץ להרים אותו בתקווה שרק איבד את הכרתו, גילה לחרדתו כי הילד ספג פגיעת ירי ישירה וקשה ביותר בפניו, שהשחיתה מחצית מפרצופו. כשהוא ממרר בבכי וזועק מאימה, מיהר להעביר את הפעוט הפצוע לאישה שטיפלה בפצועים במקום, ומאז לא נודע מה עלה בגורלה של המשפחה.
מאוחר יותר באותו לילה, בעוד המהומות משתוללות ברחובות, פנתה אל כוהסארי אישה פצועה והתחננה על חייה שלא יפקיר אותה לידי כוחות הביטחון. כוהסארי הרים את האישה על גבו והחל לצעוד עמה לעבר קבוצת מפגינים בטוחה יותר, כשהוא מבטיח לה כי לא ייתן לה למות. אולם, בעודו מתקרב לעבר ההמון, ירו בו כוחות הביטחון מאחור ופגעו ברגלו הימנית. כוהסארי הצליח לצעוד עוד צעדים ספורים בלבד לפני שהתמוטט על הקרקע. מפגינים שהיו במקום חילצו אותו במהירות אל תוך קהל ההמונים, והשתמשו בצעיפים ובשרוכי נעליים כדי ליצור חסם עורקים מאולתר ולעצור את דימום היתר.
מחשש כבד כי ייעצר אם יפנה לקבלת טיפול רפואי בבית חולים – פרקטיקה ידועה של המשטר האיראני המשתמש בבתי החולים כמלכודות למעצר מפגינים פצועים – נמנע כוהסארי מהגעה למוסד רפואי ואפילו מרכישת תרופות בבתי מרקחת. חששו מהמעצר נבע בין היתר מניסיון עבר מר, לאחר שבשנת 2019 כבר נעצר ונחקור ארוכות במתקן של 'משמרות המהפכה', שם הופעלו נגדו לחצים כבדים עד שנאלץ להקליט הודאה כפויה. טרגדיה יוצאת דופן טמונה בעובדה שאביו של כוהסארי הינו נכה צה"ל של הצבא האיראני שלחם ונפצע במלחמת איראן-עיראק בשנות השמונים, וכעת בנו שלו נורה ונפצע קשות בידי כוחות הביטחון של מדינתו שלו.
רופא שנבדק אצלו כוהסארי בסתר קבע כי רגלו ספגה נזק קשה בעצם ובעצבים והוא זקוק לניתוח דחוף, אך הניתוח מעולם לא יצא לפועל. במשך שמונה חודשים תמימים חי כוהסארי כניצוד, כשהוא נאלץ לעבור ממקום מסתור אחד למשנהו כדי לחמוק מזרועם הארוכה של מנגנוני המודיעין. הוא נע ונד בין שטיפות רכב, דירים, מכלאות בקר, מבנים נטושים וווילות מבודדות של ידידים שנחלצו לעזרתו וסיפקו לו מזון ותרופות בסיסיות. החרדה המתמדת שמא ייתפס הלכה וגברה, בפרט לאחר שנודע לו כי חבר קרוב נעצר ועונה קשות בחקירה. במקביל למנוסתו, שילמה גם משפחתו מחיר כבד: קרוב משפחתו, מוסטפא כוהסארי, אב לשניים, נורה למוות באותו לילה קטלני. גופתו הוחזקה בידי משמרות המהפכה במשך ארבעה ימים ללא הודעה למשפחה, ולאחר שאותרה במורג' בסוף התהליך, לווייתנה ונשמתה נערכו תחת פיקוח הדוק של סוכני מודיעין לפנות בוקר, תוך איסור מוחלט על קיום מנהגי אבלות פומביים.
בסופו של דבר, כשהטבעת הלכה והתהדקה סביבו והסכנה לחייו הפכה למוחשית ומיידית, הבין כוהסארי כי אין לו עוד אפשרות להישאר במולדתו. לאחר שנפרד בבכי מבני משפחתו ומכלבו הנאמן, נמלט מאיראן אל מקום מבטחים אנונימי, ממנו הוא מציג כעת את עדותו המזעזעת וחושף את פניו האמיתיות של הדיכוי האכזרי.
0 תגובות