תמונותיו של ניקולס מדורו, נשיא ונצואלה המודח, אזוק ועיניו מכוסות על סיפונה של ספינת קרב אמריקאית הפכו לסמל בולט של מה שגורמים בוושינגטון מכנים “דיפלומטיה קינטית”.
ההתפתחויות בקראקס עוררו הדים גם אלפי קילומטרים משם, באיראן. על רקע גל מחאות מתמשך, הופיעו בטהרן ובערים נוספות אזכורים של שמו של טראמפ בגרפיטי ובמדבקות, כביטוי לתקווה להתערבות אמריקאית דומה.
טראמפ עצמו אמר ב-2 בינואר כי וושינגטון “מוכנה להתערב” אם כוחות הביטחון האיראניים יפעלו באלימות נגד מפגינים.
עם זאת, מומחים למדיניות חוץ וביטחון מזהירים כי הפלת שלטון בכוח אינה מבטיחה יציבות פוליטית. “כוח צבאי יכול לפעול במהירות, אבל לגיטימציה פוליטית נבנית לאט”, אמר דיפלומט אמריקאי לשעבר. לדבריו, הסרת מנהיג גם אם הוא נתפס כברוטלי אינה מייצרת בהכרח מוסדות מתפקדים או קונצנזוס לאומי.
בוונצואלה, הריק השלטוני שנוצר לאחר הדחת מדורו נחשף כמעט מיד. גורמים ביטחוניים לשעבר מעריכים כי לפחות חמישה מוקדי כוח יריבים, חלקם בעלי זיקה לפשיעה מאורגנת, נאבקים כעת על שליטה באזורים שונים במדינה.
לפי בכירים לשעבר במשרד האוצר האמריקאי, האלימות הפנימית עלולה להחריף אף מעבר לזו שאפיינה את שנות שלטונו של מדורו. המדינה, הסובלת מקריסת תשתיות ממושכת, ניצבת בפני אתגרי משילות חמורים. במצב כזה, הכוח הזר נתפס במהירות לא כמשחרר אלא כאחראי הישיר למחסור בחשמל, מים ומזון.
ניסיון העבר של ארצות הברית בשינויי משטר מחזק את החששות. אפגניסטן, עיראק ולוב מוזכרות לעיתים קרובות כדוגמאות לכך שהפלת שלטון ללא תשתית מוסדית חלופית הובילה לאי-יציבות ממושכת. באפגניסטן, פרויקט בניית המדינה שנמשך כשני עשורים קרס עם נסיגת הכוחות הזרים. בעיראק, פירוק המוסדות הקיימים לאחר הפלישה ב-2003 תרם להתפרצות אלימה של סכסוכים עדתיים.
מומחים מצביעים גם על חוסר איזון מבני במדיניות האמריקאית: לפי נתונים מקובלים, על כל דולר שמושקע בדיפלומטיה מוקצים עשרות דולרים לביטחון ולצבא. מצב זה, לדבריהם, הופך את השימוש בכוח לאופציה מועדפת, תוך מחסור בכלים פוליטיים לביסוס סמכות מקומית לאחר שינוי משטר. באיראן, הם מזהירים, התערבות חיצונית עלולה לעורר תגובת נגד ארוכת טווח, בדומה לזו שנוצרה לאחר ההפיכה הנתמכת בידי המערב ב-1953.
מעבר להשפעות המקומיות, למהלך האמריקאי יש גם השלכות גלובליות. בבייג’ינג ובמוסקבה נתפס המודל של “ניהול מדינה זרה” כהוכחה לכך שמעצמות פועלות על בסיס כוח ולא על פי כללי המשפט הבינלאומי, טענה שעלולה לשמש להצדקת צעדים דומים בזירות אחרות, כולל טאיוואן או מזרח אירופה. שחיקת עקרון הריבונות, מזהירים אנליסטים, מקשה על ארצות הברית לגייס תמיכה בינלאומית סביב ערכים של דמוקרטיה וסדר עולמי מבוסס כללים.
לכן, בעוד שהמבצע בוונצואלה מוצג בוושינגטון כהצלחה צבאית מהירה, מומחים רבים סבורים כי השאלה המרכזית עדיין פתוחה: האם כוח חיצוני יכול לא רק להפיל משטר אלא גם להניח את היסודות ליציבות פוליטית בת־קיימא.
0 תגובות