בעוד הריסות הבניינים בלה גואירה עודן מעלות אבק וקולות המחלצים מהדהדים ברחובות, מתברר כי מאחורי הקלעים מתנהל מאבק כוחות אדיר.
מריה קורינה מצ'אדו, שמצאה מקלט בארה"ב לאחר שזכתה בפרס נובל לשלום, פתחה בימים האחרונים בבליץ של פניות לבכירים בממשל טראמפ, במחלקת המדינה ובקונגרס, בדרישה אחת חד-משמעית: סיוע בחזרתה המיידית לוונצואלה.
אלא שבבית הלבן, התזמון נתפס כלא פחות משערורייתי. "אנחנו תומכים בחזרתה, אבל האם זה חייב לקרות בשעות אחרי קטסטרופה הומניטרית מסיבית, כשמניין ההרוגים ממשיך לעלות?" תהה גורם רשמי בבית הלבן בשיחה עם רויטרס.
המתח הזה אינו מקרי. מאז שצבא ארה"ב לכד את הנשיא לשעבר ניקולס מדורו בינואר האחרון, התקוות של האופוזיציה לשינוי דמוקרטי נתקלו במציאות קרה.
במקום להמליך את מצ'אדו, הנשיא דונלד טראמפ בחר לגבות דווקא את דלסי רודריגז, סגניתו של מדורו, בטענה שלמצ'אדו אין את התמיכה הנדרשת לניהול המדינה בטווח הקצר. הדיל ברור: יציבות ושליטה במשאבי הנפט והמינרלים של ונצואלה בתמורה להשארת המשטר הישן תחת פנים חדשות.
תומכיה של מצ'אדו לא מתכוונים לוותר. עומאר גונזלס, אחד מבעלי בריתה הקרובים, הגדיר את החזרה המתוכננת כמעין "נחיתת נורמנדי" – שיבה מתואמת של גולים דרך הים, היבשה והאוויר כדי להילחם על הדמוקרטיה. לטענתם, העם הוונצואלי לא מוכן לקבל את "כנופיית הפושעים" של רודריגז, שממשיכה להחזיק במאות אסירים פוליטיים.
בעוד ארה"ב משחררת סיוע הומניטרי בסך 150 מיליון דולר לנפגעי הרעש, המשבר הפוליטי רק מחריף. דלסי רודריגז כבר הבהירה כי אם מצ'אדו תחזור, היא תידרש "לתת דין וחשבון".
"אם פעם היינו בקומה 50 מתחת לאדמה, היום אנחנו בקומה 35 מתחת," אומר המדען הפוליטי וולטר מולינה. "אם מריה קורינה תחזור, אולי נתחיל להתקרב לקומת הקרקע".
0 תגובות