מצלמות מעקב נסתרות, שפעם שימשו בעיקר ציידים וחובבי טבע, הופכות בשנים האחרונות לאחד הכלים החשובים ביותר בארגז הכלים של אנשי שמירת הטבע ברחבי העולם. במהלך החודשים האחרונים הן סיפקו סדרת גילויים מרגשים - מהיערות הלחים של הודו, דרך הסוואנות והסלעים של אוסטרליה, ועד ליערות ועמקי הנהרות של אוהיו בארצות הברית – כולם מצביעים על אותו כיוון: הטבע עדיין יודע להפתיע, ולעיתים גם להתאושש.
פריצת דרך בהודו: האיילון העכברי של טלנגאנה
בשמורת הטבע איטורנגרם (Eturnagaram) שבמדינת טלנגאנה בדרום־מרכז הודו, מצלמת אינפרה־אדום הציבה באזור יער מבודד תיעדה בתחילת פברואר איילון עכברי - המכונה גם chevrotain ההודי - זהו התיעוד הראשון של המין בטבע בתחום המדינה, לאחר שנחשב נעלם זה עשרות שנים מהאזור.
האייל העכברי (Moschiola indica) הוא אחד היונקים הקטנים ביותר במשפחת מעלי הגירה, ובעל אורח חיים שקט וחשאי במיוחד: הוא פעיל בעיקר בשעות הלילה, מסתתר בצמחייה צפופה ונמנע ככל האפשר ממפגש עם בני אדם. בשל הרגישות שלו לפגיעה בבית הגידול ולציד בלתי חוקי, המין נחשב בסכנת הכחדה, והוא כלול בלוח I של חוק הגנת חיות הבר של הודו - רמת ההגנה הגבוהה ביותר, הזהה לזו של הטיגריס.
לדברי פקיד היער המחוזי ראהול ג’אדהב, מדובר ברגע של שמחה מיוחדת עבור הקהילה המדעית והמשמרים. הוא הדגיש כי התיעוד מעיד ככל הנראה על אוכלוסייה חבויה של איילונים עכבריים בשטח, וקרא לפתוח כעת בשלב הבא: הערכת גודל האוכלוסייה, מיפוי מדויק של בית הגידול ושקילת הרחבת אמצעי ההגנה באזור. ברקע עומד גם פרויקט השבה וגידול בשבי שפועל בשנים האחרונות בטלנגאנה, שמטרתו להחזיר אוכלוסיות יציבות של המין ליערות שבהם נעלם.
אוסטרליה: נמיית כיס צפונית חוזרת אחרי 80 שנה, ונץ מהמזרח הרחוק
בצפון הרחוק של קווינסלנד, בשמורת Piccaninny Plains, הותקנה בסוף 2025 מצלמת שטח יחידה על גבי שלוחה סלעית מרוחקת שעליה הצביע מנהל השמורה, ניק סטוק, במהלך טיסת סיור. בתוך ימים ספורים נקלטה בעדשה דמותה של נמייית כיס צפונית - מין טורף קטן מנוקד, אחד היונקים האוסטרליים הנדירים והמאוימים ביותר, שלא תועד בשטח השמורה במשך יותר משמונים שנה.
נמיית הכיס הצפונית, הנחשבת היום למין בסכנת הכחדה, נפגעה באורח קשה לאורך המאה ה־20 וה־21 בעקבות שריפות בלתי מבוקרות, הרס בתי גידול, חתולים משוטטים ופלישת קני הסוכר ועימם קרפדות הקנה המורעלות. חוקרי Australian Wildlife Conservancy מסרו כי זהו “רגע מעודד באופן יוצא דופן” עבור הצוות, וכי הנוכחות המתועדת של הנמייה מעידה על כך שמהלכי ניהול האש ושימור בתי הגידול בשמורה הצליחו לשמר לפחות חלק מן התנאים הנדרשים להישרדותו.
המצלמות באזור לא זיהו בחודש האחרון חתולי בר או טורפים פולשים אחרים, והסביבה נותרה ברובה לא שרופה - שילוב שמגדיל את הסיכוי שאוכלוסייה קטנה אולי הצליחה להחזיק מעמד באחת מכיסי הטבע המוגנים. עבור הארגונים הפועלים בשטח, התיעוד הוא גם כלי עבודה – נקודת פתיחה לשרטוט אזורי מחיה אפשריים, להצבת מצלמות נוספות ולתכנון תוכניות שיקום ממוקדות.
בנוסף, ארגון השימור האוסטרלי דיווח כי מצלמות בשמורת Newhaven ליד אליס ספרינגס תפסו בפברואר 2025 נציג בלתי צפוי אחר: בז ציידים תת־מין סיבירי, מין דורס שמקנן בארקטי והיה מוכר עד כה בעיקר לאורך חופים ואזורים קרים. על פי הערכות האקולוגים, תנאי מזג האוויר החריגים והרטובים באותה שנה יצרו שפע טרף ומקווי מים גם בעומק המדבר האוסטרלי, וייתכן שהם שהובילו את הדורס צפונה אל פנים היבשת.
ארצות הברית: חתול בר באוהיו מעיד על יער בריא
במקביל ליבשת הדרומית, גם בצפון אמריקה מצלמות מעקב ממשיכות לספק חדשות מעודדות לחובבי הטבע. בפארק Five Rivers MetroParks שבאזור Twin Valley, סמוך ל-Dayton באוהיו, תיעדה לאחרונה מצלמת שטח חתול בר אמריקאי (bobcat) שחצה את המסדרון הירוק בשעת לילה.
החתול הברדלסי, טורף חשאי ובודד, זקוק לשטחים גדולים של יערות מחוברים, אזורי ביצה ומקורות מים נקיים כדי לשרוד ולצוד. הביולוגים של המערכת המטרופולינית ציינו כי עצם הנוכחות שלו היא אינדיקציה לכך שהאזור מספק בית גידול איכותי ומסדרונות אקולוגיים רציפים - תוצאה של שנים של שיקום נחלים, נטיעת יערות ושימור שטחים פתוחים.
מומחי השימור מסבירים כי טורפים עליונים כמו חתול בר תורמים לאיזון המערכת האקולוגית כולה - מווסתים אוכלוסיות של מכרסמים ואוכלי עשב, מסייעים בשמירה על צמחייה מגוונת ובאופן עקיף אף משפיעים על איכות הקרקע והמים. עבור תושבי האזור, הידיעה שחיה כזו חזרה לטייל ביערות הסמוכים היא גם סמל לתועלת הישירה של שיקום טבע עירוני וסביבתי.
מצלמות קטנות, סיפורים גדולים
הגילויים האחרונים מאוסטרליה, הודו וארצות הברית מדגימים עד כמה מצלמות מעקב זעירות יכולות לשנות את האופן שבו אנחנו מבינים את מצב הטבע סביבנו. במקום להסתמך רק על סקרים בני ימים ספורים או על דיווחי עין אנושית, חוקרים ופקחי שמורות משאירים את המצלמות לעבוד לבדן - לילות, שבועות וחודשים - ומקבלים תמונת מצב מדויקת ועדכנית של מי חי בשטח, מתי ואיך.
לצד הסיפורים המרגשים על חיות נדירות שנחשפות אחרי עשורים של היעלמות, מצלמות אלה מספקות גם נתונים קרים הדרושים לניהול מדעי: הערכת אוכלוסיות, איתור אזורי מפתח לשימור, ומדידת השפעות של שריפות, כריתת יערות או שינויי אקלים. הדימוי של נמיית כיס יחידה שחומקת בין סלעים בקווינסלנד, איילון עכברי זעיר שמציץ מבין שיחים בטלנגאנה או חתול בר שמופיע לפתע בעמק מיוער באוהיו - כולם, בסופו של דבר, משקפים מגמה רחבה יותר: הטבע עדיין כאן, אבל כדי שיישאר – נדרש מאמץ מתמשך, מתועד ומבוסס מצלמה.
0 תגובות