מדענים מבלגיה זיהו מחסום תאִי חדש במוח, המוסיף שכבת הגנה מפתיעה למערך ההגנה העדין של מערכת העצבים המרכזית. המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי היוקרתי Nature Neuroscience, מתאר אוכלוסייה לא מוכרת של תאים בבסיס מקלעת הדמים (choroid plexus) - מבנה קטן בחדרי המוח האחראי לייצור נוזל המוח־שדרה - אשר יוצרת גבול פנימי חדש בין הדם, נוזל המוח־שדרה (CSF) ורקמת המוח.
את המחסום החדש זיהתה והגדירה קבוצת המחקר בראשות פרופ' רוזמרין ונדנברוק (Roosmarijn Vandenbroucke) מהמרכז לחקר דלקת VIB-UGent. החוקרים השתמשו בריצוף RNA ברמת תא בודד ובמיקרוסקופיה ברזולוציה גבוהה כדי למפות לפרטי פרטים את המבנה המיקרוסקופי של מקלעת הדמים, אזור שנחשב עד היום ב"שוליים" יחסית בחקר המוח. בתוך בסיס המקלעת הם איתרו קבוצה ייחודית של פיברובלסטים - תאי רקמת חיבור - שהתגלו כ"תאי מחסום בסיס" (base barrier cells).
תאים אלה מחוברים ביניהם באמצעות צמתים הדוקים, מעין "מסמרי מולקולות" היוצרים אטימה כמעט מוחלטת. כך הם חוצצים בין הסטרומה העשירה בכלי דם של מקלעת הדמים לבין נוזל המוח־שדרה ורקמת המוח הסמוכה, ובפועל מחלקים את אזור החיבור בין המוח, ה־CSF והדם לתאים נפרדים פונקציונלית. במילים אחרות, לצד מחסום הדם־מוח הקלאסי, מתגלה כאן "שער" פנימי נוסף שמווסת את התנועה של חומרים ותאים בין המערכת החיסונית ההיקפית לבין סביבת המוח.
לדברי פרופ' ונדנברוק, הגילוי עונה על שאלה אנטומית פתוחה ומרחיב את תפיסתנו לגבי איך המוח מתגונן ממה שמתרחש בגוף. "תאי מחסום הבסיס" פועלים כשער חכם ודינמי: במצב בריא הם מונעים מעבר אפילו של מולקולות קטנות בין הסטרומה של מקלעת הדמים לבין ה־CSF ורקמת המוח, אך בתנאי דלקת מערכתית - למשל בזמן זיהום חמור - שלמות המחסום נפגעת. כאשר הצמתים ההדוקים נחלשים, נפתחת למעשה "דלת אחורית" שדרכה יכולים לחדור למוח חומרים דלקתיים ותאי מערכת החיסון.
מה מיוחד בחדק הפיל? תשובה שמפתיעה מדענים
המחקר החדש אינו מסתפק בתיאור האנטומי של המחסום, אלא גם עוקב אחר מקורם והתפתחותם של תאי מחסום הבסיס. החוקרים מראים כי תאים אלה נובעים מתאים מזנכימליים של הקרומים (meningeal mesenchymal precursors) המופיעים בשלב מוקדם בהתפתחות העובר, נותרים במקומם לאורך כל החיים ומציגים פרופיל גנטי דומה לתאי מחסום בקרום העכבישי (arachnoid barrier cells). באמצעות ניתוח ביטוי גנים מפורט הצליח הצוות להגדיר סמנים מולקולריים המאפשרים לזהות ולתייג את התאים החדשים, מה שצפוי לסייע למחקרים עתידיים.
נקודת מפתח נוספת היא ההוכחה שהמחסום אינו תופעה ייחודית לעכברים בלבד, שבמוחם בדרך כלל נעשים מחקרים מסוג זה. החוקרים מאתרים תאי מחסום בסיס גם במוחות אנושיים, ומציעים כי מדובר ברכיב שמור אבולוציונית בממשק שבין המוח למערכת הדם וה־CSF. המשמעות היא שהמנגנון החדש רלוונטי ישירות להבנת מחלות מוח באדם - ממחלות דלקתיות ועד מצבי ניוון עצבי.
השלכות הגילוי עשויות להיות רחבות. אם בעבר התמקד המחקר בעיקר במחסום הדם־מוח כנקודת הכניסה והבקרה המרכזית של המערכת החיסונית אל המוח, כעת מקבלת מקלעת הדמים - ובמיוחד מחסום הבסיס החדש - תפקיד מרכזי במערך רב־שכבתי של הגנה ותקשורת חיסונית. הבנת המסלולים והאותות המווסתים את פעילות תאי מחסום הבסיס עשויה לאפשר בעתיד פיתוח תרופות שיחזקו את המחסום במחלות דלקתיות, או לחלופין "יפתחו" אותו באופן מבוקר כדי לאפשר חדירה מדויקת יותר של תרופות למוח.
בקהילת מדעי המוח רואים במחקר זה אבן דרך חשובה בהבנת האינטראקציה העדינה בין המוח לגוף. הגילוי של מחסום תאִי חדש, סמוי בתוך מבנה מוכר כמו מקלעת הדמים, מזכיר עד כמה המוח עדיין שומר על סודותיו – וכמה רב הפוטנציאל המחקרי והטיפולי הגלום בפענוחם.
0 תגובות