בימיהם של חכמינו, היו קיימים - בדומה לימינו אנו - מקומות לימוד והוראה שונים המותאמים כל אחד לתפקידו שלו. מי עבור הוראה לרבים, מי עבור לימוד לתלמידים ומי לתפילה והתכנסות בשעת צרה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
מהם המקומות? מה מקור שמם? ומה מהם קיים גם בימינו ומה אבד? סקירה מרתקת של מקומות התורה בימי קדם.
הסנהדרין
ראש וראשון לכל מקומות התורה הוא מקום משכנם של הסנהדרין. לגבי שמם טוענים החוקרים כי מקורו הוא מהמילה היוונית 'סינדריון' שפירושה 'מועצה' או 'מקום כינוס'.
המקור המוקדם שבו מוענק הכינוי 'סנהדרין' לאסיפה הוא בספרי (דברים מא) על הפסוק 'אספה לי שבעים איש מזקני ישראל' (במדבר יא טז) שם כתוב 'אין אסופות אלא סנהדרין, שנאמר 'אספה לי שבעים איש'".
בימי הבית הסנהדרין היתה גם כן למקום הדין ושימשה, מלבד כמקום אסיפת החכמים, כמקום המשפט ואף נשאה גם שם בהתאם וכפי שכתוב בתוספתא (סנהדרין פ"ז) 'בית דין של שבעים ואחד שהיה בלשכת הגזית'. כידוע, הסנהדרין גלתה ממקומה וכפי שנאמר בגמרא "וכנגדן גלתה סנהדרין מגמרא מלשכת הגזית לחנות ומחנות לירושלים ומירושלים ליבנה ומיבנה לאושא ומאושא ליבנה ומיבנה לאושא ומאושא לשפרעם ומשפרעם לבית שערים ומבית שערים לצפורי ומצפורי לטבריא וטבריא עמוקה מכולן שנאמר (ישעיהו כט, ד) ושפלת מארץ תדברי", (ראש השנה לא א). כאשר גם במהלך גלותה המשיכה הסנהדרין לשמש כמקום המשפט עבור ישראל כולם.
על חשיבותה של סנהדרין לכלל ישראל ניתן ללמוד מדברי הירושלמי בסוטה (פ"ט משנה א) "אמר ר׳ יוסי בי ר׳ בון בשם רב הונא בראשונה כל צרה שהיתה באה על הצבור היו פוסקין שמחה כנגדה, משבטלה סנהדרין בטל השיר מבית משתאות ומשבטלו אלו ואלו שבת משוש לבינו נהפך לאבל מחולינו."
ועוד נכתב "אמר רב חסדא בראשונה היתה אימת סנהדרין עליהן ולא היו אומרים דברי נבלה בשיר אבל עכשיו שאין אימת סנהדרין עליהם הם אומרים דברי נבלה בשיר." עד כדי כך היתה השפעת הסנהדרין על ישראל כולם שהיו בושים מלשיר שירי נבלה במשתאות כשהיתה קיימת.
בית הכנסת
את בית הכנסת אנו מכירים כמקום אליו התכנסו עבור התפילה, כאשר בימי קדם היה מקומו בדרך כלל מחוץ ליישוב, ומשום כך תיקנו את ברכת 'מעין שבע' בערבית של ליל שבת, כדי שימתינו מעט לאלה המאחרים בתפילתם שלא יישארו לבדם מחוץ לעיר וכפי שכתב רש"י (שבת כד ע"ב) "משום סכנת מזיקין, שלא היו בתי כנסת שלהם ביישוב, וכל שאר לילי החול היו עסוקין במלאכתן, ובגמרן מלאכתן מתפללין ערבית בביתן, ולא היו באין בבית הכנסת. אבל לילי שבת באין בבית הכנסת, וחשו שיש שאין ממהרין לבוא, ושוהין לאחר תפילה, לכך האריכו תפילת הציבור".
אך מלבד התפילה היו גם כן לומדים בבתי הכנסיות כפי שלמדו בבתי המדרשות. מקור לכך ניתן לראות בין היתר מדברי הירושלמי (ברכות פ"ה ה"א) "וכן אמר רבי יוחנן: ברית כרותה היא - היגע תלמודו בבית הכנסת לא במהרה הוא משכח".
הסידרא
יש שכתבו כי מלבד בתי כנסיות ובתי מדרשות היה אף מקום שנקרא בלשון חז"ל 'סידרא' ומשמעותו מקום התכנסות גדול. בירושלמי מוזכר 'סידרא דבי עולא' ו'סידרא דאסי' כמקומות לימוד (ביצה פ"א ה"ו) ויתכן שהמקום שימש כישיבה של ממש שבראשה עמד החכם שהסידרא נקראה על שמו.
גם מדברי רבי יוחנן נראה כך: "כי סליק איסי בר היני (לארץ ישראל) אשכחיה לרבי יוחנן דקא מתני ליה לבריה... אמר ליה (רבי יוחנן) מאן ריש סדרא דבבל (ראש הישיבה - רש"י) אמר לי אבא אריכתא" (חולין קלז ע"ב).
ישיבה
כאמור, מהסנהדרין יצאו גם כן פסקים ככל בית דין. בשונה מכך הישיבה, היא לעומת זאת מוזכרת כמקום שבו הגיעו על מנת לעסוק בתורה ועל מנת לפסוק הלכה לרבים כבית דין. את זה שנפסקה הלכה גם בישיבה ניתן למצוא בדברי הגמרא (סנהדרין לב ע"ב) "תנו רבנן: 'צדק צדק תרדוף'- הלך אחר בית דין יפה. 'צדק צדק צרדוף' -הלך אחר חכמים לישיבה". ואת הישיבה כמקום בו עסקו בתורה ניתן לראות גם כן בחז"ל, כמו למשל במה שאמרו "אמר רבי אמי, בישיבה הלך אחר חכמה' (ב"ב קכ ע"א) ומפרש רשב"ם 'בישיבה - בין לדין בין לשאר ישיבות של תורה מושיבין את החכם למעלה מזקן'.
כיום הישיבה הופרדה מבית הדין ואין רואים בה מקור לפסקי הלכה, אך לא תמיד היה הדבר כן ואצל חז"ל ולאחר מכן אצל גדולי הפוסקים אנו מוצאים ביטויים שמעידים כי הישיבה שימשה גם כמקור הלכה. מקור לכך מדברי חז"ל אנו מוצאים בסנהדרין (לב ע"ב) "ת"ר צדק צדק תרדוף - הלך אחר בית דין יפה. ת"ר צדק צדק תרדוף - הלך אחר חכמים לישיבה".
גם הרמב"ם כותב 'ושמענו שבהם פוסקים רובי הישיבות' (תשובות הרמב"ם (פריימן) סימן סט), גם פוסקים מאוחרים כתבו נוסח דומה, למשל ר' מרדכי הלוי בנעל שו"ת דרכי נועם כותב 'פסקנו בישיבתנו במעשה שהיה' (שו"ת דרכי נועם אבן העזר סי' נד).
מעניין לציין כי על אף שתקופת גירוש ספרד ידועה כתקופה שבה איבדו רבים את ניכסיהם הגשמיים ונאלצו לעזוב עסקים מצליחים, גם ישיבות רבות נפגעו שכן בימים שקדמו לגירוש ספרד היה עולם הישיבות בפריחה ושגשוג רב, וכפי שהעיד ר' יוסף יעבץ ממגורשי ספרד "מימי קדם לא הייתה מלאה ספרד מישיבות ותלמידים כמו שהייתה בשעת הגירוש' (אור החיים, לובלין תרע"ב ד ע"ב).
>> למגזין המלא - לחצו כאן
לסיום
ב"ה היום אכשר דורא ואיך שלא יקרא מקום התורה, בין אם בית כנסת, סידרא, בית המדרש או ישיבה, בכל מקום יכול אדם לשבת ולעסוק בתורה בשלווה כשכל חיבורי הראשונים והאחרונים מצויים לו במהדורות מאירות עיניים וכל שנותר הוא לשבת ולעסוק בתורה ולקבלה מאהבה.
מקורות:
ברכיהו ליפשיץ, 'המאבק על דין תורה'. הוצאת יד הרב ניסים.
0 תגובות