לא הרי בין הזמנים של הקיץ כהרי בין הזמנים של פסח ובטח וכל שכן לא כמו בין הזמנים של אחרי החגים בתשרי, שבקיץ הבחורים זקוקים להרבה מאוד פירוק מתחים גם כי נורא חם בחוץ ואין חגים ומשעמם וגם כי זה ממש לפני אלול הלחוץ והדחוס.
אז איפה באמת מבלים בחורי ישיבות בבין הזמנים? והאם התחולל שינוי משמעותי בתחום הזה בין הדור הקודם של תלמידי הישיבות לבין הדור הנוכחי?
בתור הקדמה נזכיר שבניגוד לימים עברו לפני עשר ועשרים שנה, תלמידי הישיבות כבר לא צועדים בהמוניהם בשבילים המסומנים ליד נחלים בצפון או בדרום. גם אטרקציות שהיו פעם נפוצות יותר כמו טיולי סנפלינג וחבלים, קיימים רק בקרב מיטיבי לכת אמיתיים שגם 'מורעלים' על טיולים.
התשובות על השאלה מה כן עושים הבחורים אמנם לא היו אחידות ושוות אבל לכולן מכנה משותף - חל שינוי והוא בהחלט ניכר בשטח.
הציבור החרדי מוזמן לטבול בעין צדק: בריכה קסומה עם מי תהום טהורים | צפו
"תקשיב,יש לי בוועד 100 בחורים ורוב מוחץ לא בעניין של מסלולים, פשוט בגלל השפשפות, החום... רק עוברים מבריכה לבריכה בצפון ששם זה פשוט חמש דקות נסיעה מבריכה לבריכה. נשארו ישיבשערס בודדים שעדיין בכוח עושים מסלולים קשים... דור אחר צמח כאן", במילים האלו מסכם את הנושא, יוסי, תלמיד ישיבה חשובה בעיר חרדית במרכז הארץ - ששיתף על מה שקורה בסביבה הקרובה אליו.
השאלות שהפנינו למספר בחורים משורה של ישיבות ברחבי הארץ, עסקו בשאלה מה עושה בחור ממוצע בימים בהם הוא אדון לעצמו - ימי בין הזמנים.
בגילוי נאות נזכיר שלצורך השיחה התמקדנו בגיל של בחור ממוצע 19-20 מי שכבר סיים שיעור ג' ומרגיש בקו התפר שבין הצעירים למבוגרים.
לצד זאת נזכיר ששינוי נוסף שהתחולל בדור האחרון הוא בכך שהגיל בו בחורים לוקחים את העצמאות ומנהלים את סדר היום שלהם ירד וכיום גם בחור מישיבה קטנה יודע לבלות, לנסוע ולבקר בשעות מגוונות במקומות רבים בהם בעבר - רק בחורים מבוגרים יותר היו נמצאים.
אז מה הם חמשת הבילויים המובילים של בחורי הישיבות?
הכי עתיק והכי זול
רוב מוחלט של האנשים יודעים להנות מחוף ים ומהאווירה המשוחררת והמרגיעה שקיימת בו, גם המפונקים יותר שלא אוהבים להירטב או לשחות מסכימים שיש משהו קסום בחוף הים. גם אם נסחפתי מעט בהגדרה - תסלחו לי, זה בטח בגלל שאני מאלה שמגיעים הרבה אל הים.
ולענייננו: מקומות הבילוי הכי זולים והכי נגישים בדרך כלל באמצעות תחבורה ציבורית או פרטית הם החופים הנפרדים הפזורים מצפון ועד דרום.
נכון שלא כולם נקיים ומצוחצחים ועדיין יש מה לשפר אבל יש מקומות יחסית מטופחים יותר שבהחלט נותנים מענה גם מבחינת נגישות וגם מבחינת פעילות שחיה, רביצה על החול או מתקני ספורט.
שעות הביקור בחוף הים - מגוונות ורבות. ולהמחשה, בחוף הנפרד בתל אביב ניתן לפגוש בחורי ישיבות ואברכים רבים המגיעים דווקא לפנות ערב ואף בשעות החשיכה ונהנים מהמפגש עם המים או ממשבי הרוח והאווירה המיוחדת הנלווים לחוף.
לאורך כל שעות אחר הצהריים והערב מתקיימים מניינים רבים של מנחה וערבית והקבועים בחוף יודעים לספר על רבים שנשארים גם עד חצות בסמוך לים.
מה עושים בחוף?
רבים מהמבלים סתם יושבים, קוראים, משוחחים או משתזפים אבל רבים גם מנצלים את השטח הפתוח למשחקים החל משש בש ועד כדורגל או כדור יד בשטח החוף.
לסיכום: אין ספק שמבין רשימת מקומות הבילוי - חוף הים זוכה למקום של כבוד.
עם זאת קיימים גם מספר חסרונות עליהם מצביעים הבחורים: בימים צפופים במיוחד בהם מגיעים רבים - קשה להנות בין אלפי המבלים, ומי שבאמת רוצה צריך לתמרן ולהגיע בשעות פחות עמוסות או לוותר על הרעיון ולהסתפק במקומות אחרים.
בנוסף, המרחק של חלק מהחופים הנפרדים עבור אלו שאינם מתגוררים בערים הסמוכות לים מקשה על רבים מלהגיע בתדירות גבוהה והרבה פעמים למרות הרצון הם מוותרים על הטירחה ומסתפקים בחלופה.
הכי מרענן וגם מאתגר
לצד חוף ים - קיימים גם אתרי הבילוי הרטובים בעיקר במחוז הצפוני של המדינה. אמנם נחלי הבניאס והדן כבר לא גדושים בתלמידי ישיבות צעירים אבל בהחלט מקומות כמו עמק המעיינות באזור בית שאן מספקים אווירה מתאימה ומרעננת עבור צעירים שבהחלט מנצלים את ההזדמנות גם לשבור שיגרה וגם לטבול בבריכה מרעננת לצד הסיכוי לפגוש הרבה ידידים ומכרים שמגיעים גם כן לבלות באותם מקומות.
החסרון המרכזי והיחיד הוא הנגישות להגיע למקום בתחבורה ציבורית - אבל אלו שרוצים בהחלט יודעים להגיע וכמובן שהכל תלוי בתכנון מוקדם. בכל אופן להגיע לנחלים האלו זה תהליך פחות ספונטני מלקפוץ לים.
נגיש ויקר - למבינים בלבד
אחד מהבילויים שבהחלט תפסו תאוצה ומקום של כבוד אצל בחורי הישיבות - הוא מרכזי הבאולינג והסנוקר אליהם מגיעים צעירים רבים מכל הגילאים והאזורים. את שולחנות הסנוקר אמנם אפשר לפגוש במסגרות פרטיות וקטנות יותר אבל מי שאוהב את התחרות והאקשן בבאולינג והולך לשחק בגלל הריגוש - יעשה זאת פעמים רבות בשורה ארוכה של מקומות הפתוחים עד השעות הקטנות של הלילה.
החסרון הוא כמובן שאלת התקציב - מדובר בבילוי שעולה כסף הרבה יותר מנסיעה באוטובוס ולכן הוא נפוץ אצל רבים וטובים שידם יותר משגת.
לצד זה יש את חדרי הבריחה - אטרקציה שתפסה תאוצה, כאשר גם לשם מגיעים בחורים רבים בשעות הפנאי ורבים מהם עושים מאמצים להגיע גם אם מדובר במקום שיחסית רחוק מהבית.
הכי מפנק והכי מגבש
הבילוי שלא נס ליחו במשך שנים רבות הוא הצימר - חדרים מאובזרים, מנותקים ורחוקים מהערים הגדולות, בהם ניתן לישון בשקט ללא כל הפרעה לצד בילוי בג'קוזי, סנוקר, בריכה פרטית ועוד.
העלות משתנה כמובן לפי האיכות, רמת האבזור והפינוקים שבעל הצימר מציע לאורחים אבל בהחלט מדובר על בילוי חברתי שאם עושים אותו נכון אפשר בהחלט להפיק ממנו רווח לטווח ארוך.
אם חולייה של ארבעה בחורי ישיבה שוכרת צימר או שניים ויוצאת אליו יחד - גם אם מדובר בימים ספורים, אין ספק שחווית הגיבוש השמורה רק ליוצאי מחנות נופש מובטחת להם ובכיף גדול.
עם זאת - וכאן מגיע מאמר מוסגר - ברוב מוחלט של הצימרים להשכרה יש גם אביזרים כמו מסכי טלויזיה לצפייה, דבר שראשי ומשגיחי הישיבות מתריעים מפניו באופן מפורש או מרומז.
בילוי לא צפוי
הקידמה הטכנולוגית והאפשרות הנגישה והקלילה של כל אחד ואחת מאיתנו לאמצעי מדיה וצפיה, מציבים שאלה גדולה לפתחם של תלמידי הישיבות באופן פרטי ולרבותיהם בהקשר הכללי.
מי שרוצה לצפות באמצעי המדיה השונים בימי בין הזמנים יוכל לעשות זאת בקלות יחסית גם אם בביתו וכל שכן בתחום ישיבתו אין לו מגע עם התחום או אפשרות לעשות זאת.
צימר אותו שוכרים הרחק מעיני ההורים או הרבנים - הוא בהחלט מקום שבו בחורים רבים עשויים להרשות לעצמם מעבר לאורח החיים הרגיל.
רוני פ. בחור ישיבה ירושלמי הלומד בבית שמש הסכים להתייחס לסוגיה הרגישה בשיחה עם 'כיכר השבת' וסיכם זאת כך: "הבחורים הטובים יותר מקפידים שהצימר יהיה כשר והבחורים הבינונים אף אחד מהם לא חושב בכלל לוודא שאין פלזמה אלא להיפך".
מלבד החסרון הרוחני קיימת כמובן שאלת העלות של הבילוי וגם הקשר הזה מי שידו משגת ויכול לתכנן את היציאה לצימר בשותפות עם חברים בהחלט יכול להביא לעצמו תועלת ובלבד שהדברים נעשים כמובן באופן שדעת חכמים נוחה ממנו ולא חלילה מתוך פריקת עול ערכית.
הבילויים הקלילים והטכנולוגים
לצד כל היציאות והבילויים שהוזכרו - רבים עדיין מסתפקים במועט ולא משקיעים בעצמם הרבה מעבר לממוצע.
שימי, תלמיד ישיבה ידועה מבני ברק מזכיר בשיחה עם 'כיכר השבת': "תמיד היו כאלה שיצאו לבריכה או לים פעם בשבוע אבל ברוב הימים אולי הם יצטרפו לנסיעה המשפחתית או שיעדיפו להישאר בקשר עם חברים במפגשים באזור הבית והשכונה או בשיחות צ'אט כשר ומסונן לפי כל כללי ההקפדה הנהוגים בביתם".
רוב הבחורים שדיברו לכתבה, ביקשו להישאר בעילום שם ובלי פרטים מזהים, השיחות כמובן היו עקרוניות וכלליות בלי להסגיר אירועים אישיים, אבל כולם הסכימו שהטכנולוגיה שכל כך מתקדמת היום, האפשרויות והרשתות החברתיות עם הקלות שבה אפשר להתחבר ולהשתמש במדיה, הובילו לכך שרבים מבחורי הישיבות מעדיפים את הדסקוס והשיחות עם חברים על כל נושא שבעולם לאורך רוב שעות היממה - מאשר יציאה למסלול מפרך או נסיעה ארוכה.
אין ספק שבין הזמנים הוא זמן מורכב…
בילוי לצד נתינה
במאמר המוסגר - דבר שעלה הרבה בשיחות הרקע עם בחורי הישיבות.
קייטנות ונופשונים שמקיימים ארגוני החסד הרפואיים - 'עזר מציון' ו'מסוגלים' בהם משתתפים עשרות תלמידי ישיבות מכל רחבי הארץ - הם קרש הצלה ומקפצה ערכית לרבים לקראת חודש אלול והימים הנוראים וגם על הדרך ממלאים את המצברים הרגשיים של הבחורים ומונעים מהם שעמום שעשוי לפגוע ולהחליש אותם.
מדובר כמובן במסגרות חברתיות ומעניינות אותם עורכים הארגונים במושבים כמו נחלים - עבור ילדים ונערים עם צרכים מיוחדים, בקייטנות הנופש האלו מצמידים לכל חניך ומתמודד - חונך מלווה הנמצא איתו במשך תקופה של שבוע או אפילו כעשרה ימים, מה שכמובן תורם הרבה לכל המעורבים.
ובמספרים: קבוצות של מאות בחורים מהישיבות הנחשבות והמובילות משתתפים באותם נופשונים והבחורים איתם שוחחנו מספרים שהרישום עולה ומתעצם בכל שנה ולא כולם מתקבלים.
לפי ההתרשמות שלנו, אכן מדובר בתופעה של בילוי לצד נתינה שרק ניתן לברך עליה.
0 תגובות