בנים מתעניינים באקדחים, מכוניות, מטוסי קרב וכדומה. הם לא מרבים להתעסק ברגשות שלהם, יותר פרקטיים וחוששים כי הוזלת דמעה תפחית מעוצמתם, למרות שכמה מחקרים מצביעים על כך שהם נולדים רגישים יותר מאשר בנות. הנה, חמש דרכים לתמוך בבנים שלנו וללמד אותם להתמודד עם הרגשות שלהם כיאות:
1. תנו לילדכם לבטא את עצמו
הימנעו מלשפוט ("אתה מבוגר מדי מכדי לחוות התקף זעם"). אל תציעו פתרונות ("בפעם הבאה, אל תרוץ כל כך מהר / תטפס כל כך גבוה / תשחק כל כך בפראות"), פשוט שבו אתו ותנו לו לפרוק. הכירו ותנו תוקף לרגשותיו ("אני רואה שאתה כועס, אתה יכול להגיד לי למה?").
וכמו אצל מבוגרים, ההרגשה שמקשיבים לך שווה הכל ומכיוון שדיכוי רגשות יכול להוביל לבעיות רציניות, בואו פשוט נמחק מהתודעה שלנו את הביטוי "בנים לא בוכים", כי הם כן.
2. דבר בשפת הרגשות
למדו אותו שיש יותר משתי דרכים להרגיש (כועס או מטופש). שאלו אותו אם הרגשות שלו נפגעו, אם הוא עצוב, מתוסכל או מבולבל.
3. חפשו מודלים לחיקוי
"שימו גברים טובים בחלל של הבן שלכם", אמר אחד המומחים ל"טיימס". אם בן זוגכן, מדהים ככל שיהיה, לא מבטא את עצמו באופן רגשי, כדאי שהבן שלכם יבלה יחד עם סבא שלו, חונך או חבר משפחה שלא פוחד לתת דרור לרגשותיו.
4. תנו לו הזדמנויות לאמפתיה
שהייה לצד עם תינוקות, משחק עם בובות, הקראת סיפורים עבורו, או ביקור קרוב משפחה חולה. "בהתחשב בכל היתרונות שיש לאמפתיה הקשורים להצלחה בחיים ובעבודה", כותב המחנך גייל אלן, "נראה כי עכשיו, יותר מתמיד, עלינו לזכור את הפער [המגדרי]".
5. תנו לו להיות הוא
אם הבן שלכם מתעניין יותר באמנות ומלאכות יד מאשר באקדחים ובסקייטבורד, חבקו אותו (וגם תהנו מפחות חששות בענייני בטיחות). השתתפו באופן פעיל באינטרסים שלו; קחו אותו למוזיאונים. זכרו: פעולה חיובית שווה אלף מילים מעודדות.