יום אחד גילו בשמים לבעל שם טוב הקדוש, שיש יהודי צדיק שעובד את ה' יתברך יותר ממנו, ואם הוא רוצה, הוא יכול לפגוש אותו ולראות זאת בעיניו.
הבעל שם טוב הקדוש, סיפר לתלמידיו את הסוד שגילו לו משמים, והזמינם לבוא איתו ולהכיר את הצדיק.
הבעל שם טוב הקדוש ביקש מהם להצטרף אליו, כדי לחזות במו עיניהם את הנהגותיו של אותו צדיק.
הם יצאו יחד ליער, והתחבאו מאחורי עצים, והבעל שם טוב הקדוש הסביר להם, שכאן הצדיק עומד להתגלות אליהם. התלמידים נכנסו לתוך היער והסתתרו מאחורי העצים, מתוך ציפיה לפגוש את הצדיק הגדול.
בעודם מתרגשים ממה שהם עתידים לגלות, עבר לפניהם נער כפרי רועה צאן, אולם אף אחד מהם לא שם ליבו אל הנער, לתדהמתם, הנער התיישב על ברכיו, וקרא בקול גדול: "ריבונו של עולם, אני כל כך אוהב אותך! רק אתה יודע, עד כמה - אני אוהב אותך!".
"אבל, מה אני אעשה - שאינני יודע מה לעשות! להתפלל - אינני יודע, לקרוא אינני יודע! ללמוד תורה איני יודע !אבל מה? יש דבר אחד, שאני כן יודע לעשות! אני יודע לחלל בחליל, וזה מה שאני אעשה לכבודך".
הנער לקח את חלילו, והתחיל לחלל בכל כוחו לכבוד ה' יתברך, ומרוב מאמץ התעלף, ונפל על הרצפה.
עברו מספר דקות, והנער התעורר התחיל שוב לקרוא בקול גדול: "ריבונו של עולם! אני אוהב אותך, אני נשבע - שאני אוהב אותך! מה עוד אני יכול לעשות עבורך? אתה יודע מה? אני יודע לקפוץ ולהתגלגל, אז, אעשה זאת למענך!".
ומיד החל הנער לקפוץ ולהתגלגל על הרצפה לכבוד ה' יתברך, וגם הפעם הוא עשה זאת, עד שאפסו כוחותיו והתעלף.
תלמידי הבעל שם טוב הקדוש הביטו בתעלוליו של הנער, ולא הבינו למה הם מתבטלים מלימוד תורה, ומציצים מבין העצים על מעשיו של הנער השוטה.
אולם, הבעל שם טוב הקדוש הביט על הנער כשהוא מחייך וכולו רועד, והאיץ בתלמידיו לשתוק ולהמשיך להביט בנער.
שוב התעורר הנער וזעק בקול גדול: "ריבונו של עולם, אני אוהב אותך ורוצה לתת לך מתנה, אבל, מה אעשה ואין לי כסף? יש לי פרוטה שחוקה אחת, ואני רוצה לתת לך אותה, תוכל לקנות בה מה שתרצה!".
מיד זרק הנער את הפרוטה כלפי מעלה, באותו הרגע, יצאה יד מן השמים ותפסה את הפרוטה.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה לדרך' לשבוע טוב ומבורך
דוד המלך הראה בחוש לעיני כל ישראל, ש'מלוא כל הארץ כבודו' ו'לית אתר פני מיניה', כיצד הוא הראה זאת? במה שאמר "לך ה' הגדולה והגבורה... לך ה' הממלכה", ואז, ראו כל ישראל ואפילו המון העם, שהקב"ה הוא השורש של כל הדברים, והוא אשר מהווה ומחיה את הכל.
ממשיך הבעל שם טוב הקדוש ואומר, שדוד המלך יכל להתפאר שאפילו כאשר היה הולך בשווקים וברחובות "ואתהלכה ברחבה" הוא היה במצב של "כי פקודך דרשתי", ומדוע? כי אף בהליכתו שם היה עושה בשווקים וברחובות יחודים, והיה דבק בה' יתברך, כי זאת היתה כל מגמתו 'ליחד קודשא בריך הוא ושכינתא'.
והבעל שם טוב הקדוש מעיד על עצמו שאף הוא נהג כדוד המלך, כי האמין באמונה שלמה שאין שום דבר קטן או גדול שאין בו חיות ורצונו של ה' יתברך.
ומסביר ש'אור' השכינה יכול לשרות על האדם בכל מעשיו, ואז 'ללכת לפניו' בכל מקום אשר הולך, אפילו שעוסק בדברים גשמיים וארציים - השכינה שורה בו, וזוכה שה' עימו איתו ואצלו בכל מקום אשר ילך ויפנה (עפ"י דגל מחנה אפרים פר' ראה).
יהי רצון שנזכה שאור השכינה ישרה עלינו בכל מעשינו הגשמיים, ונראה את ברכת והארת ה' בכל מקום שנהיה ובכל מעשה אשר נעשה, אמן.