אאא

פעם אחת הלך הבעל שם טוב הקדוש עם תלמידיו בשדה, והנה הם רואים רועה שעומד ומחלל בחלילו, הבעל שם טוב הקדוש נעמד והקשיב לניגון הרועה בהתפעלות.

כאשר גמר הרועה לנגן, ניגש אליו הבעל שם טוב הקדוש, ונתן לו אגורה אחת וביקש ממנו לחזור שוב על הניגון, הרועה חזר על הניגון בחשק ובהתלהבות.

כאשר הרועה גמר לנגן, הבעל שם טוב הקדוש שלשל לידו אגורה נוספת, וביקש ממנו לחזור שוב על הניגון. ובפעם השלישית שהרועה ניגן, הרועה גילה לפתע שהוא שכח את הניגון.

אמר הבעל שם טוב הקדוש לתלמידיו" :ברוך ה', קיימתי מצוות פדיון שבויים, ניגון זה - היו הלויים שרים בבית המקדש, אך, לאחר החורבן יצא הניגון לגלות ונשבה בין הגויים, עד שהגיע לרועה זה שיהיה שומר עליו, וכעת הוצאתי אותו מידי החיצוניים, והעליתיו לשורשו הקדוש".

מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך

הבעל שם טוב הקדוש היה מדבר בשבח הנגינה, ואומר שהיא אחת מדרכי עבודת ה'. הוא בעצמו - היה לו קול נדיר והיה בעל מנגן גדול, והדבר התבטא בכך, שיכל להמיר את קולו לכמה סוגי קולות שונים.

היה לו חוש גדול לנגינה, והיה נוהג לשורר לעיתים קרובות, והוא סיפר על מעלת הנגינה: "הנגינה נוגעת בנפש, ומביאה לשפיכת הנפש, עליצות ועליזות הנפש - ושמחת הנפש" (עפ"י אגרות קודש).

לפני פטירתו ציווה הבעל שם טוב הקדוש לנגן בפניו את ניגון 'התעוררות של רחמים רבים' שחיבר רבי יחיאל מיכאל מזלאטשוב.

כאשר גמרו לנגן את הניגון אמר הבעל שם טוב הקדוש, מבטיח אני לדורותיכם, מי שינגן את הניגון הזה בכל עת ובכל מקום, ויהיו לו הרהורים של תשובה, אזי, בכל היכל שרק אהיה בו - אשמע זאת.

וישנם מלאכים שמביאים ידיעות ובשורות לנשמות, ומלאך הניגונים יביא בפני את ניגונו, ואני אצטרף לשירתו, ואעמוד לפני כיסא הכבוד ואעורר עליו רחמים רבים לפני ה' יתברך (עפ"י ספר השיחות תש"ג).

יהי רצון שכל בית ישראל יזכו לרחמים רבים, ויראו רפואה ברכות וישועות, אמן.