ממה הרב נבהל?
בתקופה הסמוכה להתגלותו של הבעל שם טוב הקודש היה נוהג, לבוא לעירו של גיסו רבי גרשון בראש השנה, ולשהות שם כל החודש.
פעם אחת, בחול המועד סוכות ראה הרב מורנו רבי גרשון, שהבעל שם טוב הקדוש אינו מניח תפילין, והיה דרכו להתפלל דווקא בכותל מזרח.
וישאלו את הבעל שם טוב הקדוש, מדוע אינך מניח היום תפילין? והשיב: כי ראיתי בספרי טיטש (ספר שלא נחשב במקור הלכה) שכל מי שמניח תפילין בחול המועד חייב מיתה.
והרב קצף מאוד, שהוא מורה ובא מספרי אשכנז, ולא ידע, מה עוד יכול להיות מזה (זוהר חדש שיר השירים, סד', ד', וכן מנהג ספרד, וכנגד הרמ"א כמנהג האשכנזים, ובשו"ת מהרש"ל סימן קח').
רב הקהילה הלך עם הבעל שם טוב הקדוש, ונתן לו דברי מוסר, כי היה מוחזק בעיניהם לירא שמים, אלא, שחשבו שאין בור ירא חטא. והרב היה איש צדיק גדול מאוד.
ויהי כשבאו לבית הרב, רבי גרשון נשק את המזוזה והבעל שם טוב הקדוש, הניח ידו על המזוזה ולא נשקה. ורגז הרב מורנו רבי גרשון עליו גם על זה.
וכשנכנסו לבית הרב, הסיר הבעל שם טוב הקדוש את המסווה, וראה הרב אור גדול, וקם לפניו. ואז השיב המסווה על פניו, וישב הרב. וכן עשה כמה פעמים. והרב נבהל מאוד, כי לא ידע מה הוא, והיה נדמה לו פעם אדם קדוש, ופעם פחות.
לאחר שראה הרב את הדברים בענין התפילין והמזוזה, לקח את הבעל שם טוב הקדוש בסתר ואמר לו, גוזרני עליך שתגלה לי האמת!
והבעל שם טוב הקדוש, הוכרח לגלות לו, אבל, חזר וגזר עליו הבעל שם טוב הקדוש, שלא יגלה מזה כלל.
ויהי בבואם לחוץ, ויאמר הרב למורנו רבי גרשון: אני הוכחתי אותו בתוכחה, לדעתי לא יעשה דבר חוץ לשיטה, כי הוא עושה לפי תומו.
והלך הרב ויקח את המזוזה, ויראו אותה שהיא פסולה.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
בשמונת ימי החנוכה, אור חדש יורד לעולם, שמונת הימים הללו הם מעל הטבע, כפי שמאפיין את הספרה שמונה.
מקובל מהבעל שם טוב הקדוש, שבכל ימי החנוכה:
מתגלה ה'אור הגנוז' והוא אורו של מלך המשיח, שיאיר במהרה בימינו, אמן! (בני יששכר מאמרי כסלו).
ולכן, בכח ימים אלו להביא לאדם 'אור' גדול, שיאיר לו כל מקום ש'חשוך' לו מעל הטבע!
בימי החנוכה ניתן למשוך ישועות ע"י הודיה לכל השנה, כי ההודיה מביאה את האדם להכרה בגדלות הבורא ואפסיות האדם, וגורמת לביטול והכנעה לפני ה' יתברך.
מי שמנסה להגיע לביטול לה' יתברך, יודע שאין תענוג יותר גדול, ומהרגשת "כגמול עלי אימו", כי הביטול וההכנעה מבטלים את הרגשת "כוחי ועוצם ידי", ומאפשרים לסמוך רק על הקב"ה, וזה ההיפך ממה שהיוונים ניסו להחדיר בעם ישראל.