גם בלי לדון בכל היתרונות והחסרונות של יציאת הנשים לשוק העבודה, עלינו להודות כי עד היום אישה שעושה קריירה זה לא דבר מובן מאיליו. רוב המנהלים בתפקידים הבכירים הם גברים, ואישה שרוצה להצליח בתחומה צריכה לדעת לנהל מו"מ בסביבה הזאת. ופעמים רבות נשים לא מצליחות להשיג את מטרתן לא בגלל סיבות אובייקטיביות, אלא בגלל טעויות קטנות במהלך המו"מ.
טון דיבור
נשים מטבען נוטות לא לקחת סיכונים. בדיבורים זה בא לביטוי בטון דיבור חלש ועדין יותר שגורם לנימוקים שלהן להישמע פחות משכנעים. נשים ולא גברים הן אלה שלעיתים פותחות את המו"מ במשפטים כמו "נראה לי...", "האם לדעתך...", "אולי תסכים אתי..." כל המשפט שבא אחרי הפתיח הזה נשמע הרבה פחות חריף. מחד, זה בדיוק מה שהאישה ניסתה לעשות כי נשים לרוב לא רוצות להישמע חריפות וגסות רוח, אבל מאידך, זה בדיוק מה שמונע מגברים שיושבים מולה להתייחס במלוא הרצינות לדבריה. גם ריבוי המילים כמו "כאילו", "כנראה", "כעקרון", "באופן כללי" גורמות לאישה להיראות כמישהי שלא בטוחה לגמרי בדבריה. וזה המסר שבני השיח שלה קולטים, אף שזאת לא הייתה כוונתה כלל וכלל.
משך הדיבור
בהכללה גסה גברים אוהבים מידע, נשים אוהבות פרטים. זה לא תמיד נכון, אבל נשים הן אלה שנוטות להוסיף להסברים ומצגות שלהן עומס בלתי נסבל של פרטים והערות. השיחות מתארכות, בני השיח מתחילים לאבד ריכוז ועניין. נשים שמצליחות לתאר את הרעיון שלהן במינימום מילים בדרך כלל מצליחות הרבה יותר במו"מ עם גברים מאשר נשים שבאות למו"מ בכוונה לתאר בפרטי פרטים את כל היתרונות של הרעיון שלהן.
בהירות הדיבור
נשים אוהבות רמזים, נשים אוהבות לנחש. נשים אוהבות לדבר על מה א' חשבה כשב' סיפרה על המקרה בו ג' ראתה את ד'. זה נחמד ומקובל בין חברות, אבל זה לגמרי מיותר בחדר ישיבות מלא גברים. גברים לא מבינים רמזים, לא קוראים מחשבות ולרוב גם לא מנסים לקרוא בין השורות. הם קולטים את מה שהם שומעים, ולרוב אפילו לא עולה בדעתם לחשוב: "ולמה היא מתכוונת באמת כשהיא אומרת את זה?" לכן רבים כל כך המקרים שאישה באה למנהל שלה ומספרת על חובותיה הרבים, ואז יוצאת באכזבה, כי למנהל שלה משום מה לא עלה הרעיון הברור כל כך (בשבילה) להעביר אותה לתפקיד אחר.
היא מצדה בטוחה שהיא הייתה מנומסת מאוד ורמזה לו בבהירות על צרכיה, והמנהל שלה נשאר בתחושה שהוא בזבז חצי שעה על דיבורים מיותרים של אישה שהתחשק לה להתלונן קצת. כשמדובר במו"מ עסקי חשיבות העברת המסר ללא רמזים ומשחקים גדולה עוד יותר.
הפגנת רגשות
אכן, נשים בוכות פי ארבע יותר מגברים. וזה עדיין לא סיבה לעשות את זה במהלך המו"מ. אישה בוכה בחדר ישיבות אולי מעוררת רחמים, אבל מחלישה מאוד את עמדותיה העסקיות. הדמעות מצביעות על כך שהאישה הזאת איבדה שליטה על המצב. לפיכך, השליטה במצב עוברת ליד בן השיח שלה. מגוחך לצפות שלאחר מכן הוא יגמיש את עמדותיו וילך לקראתה. אם הדמעות בכל זאת עומדות לזלוג, עדיף להתנצל, לצאת מהר מהחדר, להירגע, לתקן את האיפור ולחזור למו"מ עם עיניים יבשות וחיוך על הפנים.
]]>
0 תגובות