האם הם באמת בררנים מדי?
בתוכנית "קטן עליה" מעלה חנה קטן את השאלה שרבים חושבים עליה, אבל לא תמיד מעזים לשאול בקול: מה קורה היום בעולם השידוכים? האם הרווקים והרוווקות שמתעכבים פשוט בררנים יותר? האם הם לא מספיק סגורים על עצמם? האם משהו בהם שונה מהדורות הקודמים?
הרב אודי רט עונה דווקא מהמקום ההפוך: "יש בהם יהלומים". לדבריו, הבחורים והבחורות שנמצאים עדיין בדרך לזוגיות הם אנשים נפלאים, טובים ומתוקים, ורובם רוצים מאוד להתחתן ולהקים בית.
הנקודה הראשונה שהוא מבקש להניח על השולחן היא אמון. אמון ברצון שלהם. גם אם הם לוקחים הפסקה. גם אם הם אומרים שהצעה מסוימת לא מתאימה. גם אם מבחוץ זה נראה כמו דחייה לא מובנת. לפני הכול, צריך לראות את הטוב, את הרצון ואת הכאב.
הויכוח שמסעיר את עולם הישיבות הגיע לאולפן; מדוע אברך עוזב את הכולל? | צפו
ההפסקה לא תמיד אומרת חוסר רצון
חנה קטן מדגישה כי לפעמים הסביבה מפרשת הפסקות ארוכות בשידוכים כחוסר מוטיבציה. אם זה היה חשוב להם, חושבים מבחוץ, הם היו עובדים על זה "בטורבו".
אבל הרב רט מבקש להזכיר: נפש האדם מורכבת יותר. לפעמים דווקא ההפסקה נותנת כוח להמשיך. לפעמים דחיית קשר מגיעה מפצע פנימי שהסביבה לא מכירה. לפעמים מה שנראה כמו חוסר רצון הוא בעצם ניסיון להגן על מקום רגיש מאוד.
וכשמלווים בחור או בחורה בדרך הזאת, שיפוטיות רק מכבידה. היא לא מקרבת לחופה.
"אין זוגיות נכונה. יש זוגיות טובה"
אחד המשפטים המרכזיים של הרב רט בשיחה הוא: אין דבר כזה זוגיות נכונה - יש זוגיות טובה.
בעיניו, זו נקודה משחררת מאוד. אין תבנית אחת שחייבת לעבוד. יש זוגות דומים מאוד שמצליחים, ויש זוגות הפוכים שמצליחים. יש זוגות שהדמיון ביניהם דווקא מאתגר אותם, ויש זוגות שהשוני ביניהם יוצר השלמה עמוקה.
הבעיה מתחילה כשאנחנו מנסים להכניס את עולם הזוגיות לכללים קשיחים מדי. כאילו יש נוסחה אחת, דרך אחת, מודל אחד, ואם זה לא נראה כך - כנראה שזה לא זה. בפועל, אומר הרב, צריך הרבה יותר הקשבה, פתיחות וסקרנות.
לא להאשים - לא את עצמם ולא אותם
הרב רט מזהיר מפני שיפוטיות, גם מצד הרווקים כלפי עצמם וגם מצד ההורים והסביבה. כששיפוטיות נכנסת לתמונה, היא מהר מאוד הופכת לאשמה: למה אני לא מצליח? למה היא לא מתקדמת? למה הוא פוסל? למה זה שוב נפל?
אבל אשמה אינה קרקע טובה לבניית קשר.
במקום לשאול "מה לא בסדר איתי", הרב מציע לשאול שאלות אחרות: מה אני באמת מחפש? מה היה בפגישות הקודמות? מה גרם לי לומר לא? האם אני מחפש תכונה עמוקה - או רק עטיפה חיצונית שלה?
הרשימה שמכוונת - והרשימה שמצמצמת
אחת הנקודות המעשיות ביותר בשיחה נוגעת לרשימת הדרישות. הרב רט לא מבטל את הצורך לדעת מה מחפשים. להפך, חשוב שאדם יידע מה הוא רוצה בבית שלו.
אבל לפעמים הרשימה הופכת מכלי עזר לכלוב.
מישהי רוצה בחור שלומד תורה. זה רצון חשוב. אבל הרב מציע לשאול: מה בעצם עומד מאחורי הרצון הזה? האם הרצון הוא שאחרים יראו שיש לי בית מסוים, או שהבקשה העמוקה היא בית של תורה? ואם הבקשה היא בית של תורה, האם יש רק דרך אחת לבנות אותו?
אותה שאלה נכונה גם לרצונות אחרים. מישהי שמחפשת אדם עם שליחות ציבורית אולי בעצם מחפשת התמסרות, עשייה, חסד, לב גדול. כשמגיעים לשורש של הרצון, לפעמים מגלים שהאפשרויות רחבות יותר ממה שנדמה.
הפחד לפספס את ההצעה הבאה
הרב רט נוגע גם בתופעה מוכרת מאוד: פחד מהחמצה. מה אם הבחור הבא יהיה טוב יותר? מה אם אני סוגרת מהר מדי? מה אם יש בחוץ מישהו מדויק יותר?
הפחד הזה, שמוכר גם בתחומים אחרים בחיים, עלול להפוך את עולם השידוכים למעגל מתיש של בדיקות, השוואות וספקות.
לדבריו, לפעמים צריך לבדוק לא רק את הפגישות עצמן, אלא את מנגנון קבלת ההחלטות של האדם. איך הוא מחליט בכלל? איך הוא בחר ישיבה? מקצוע? בגד בחנות? האם גם שם הוא חייב לבדוק את כל האפשרויות לפני שהוא מסוגל לבחור?
כי לפעמים הבעיה אינה בהצעה. הבעיה היא בפחד לבחור.
כשההחלטה מרגישה גורלית מדי
אחת הסיבות לקושי בבחירה היא התחושה שמדובר בהחלטה הרת גורל שאין ממנה דרך חזרה. חתונה היא אכן החלטה גדולה, רצינית ומחייבת. אבל הרב רט מציע ניסוח שמעט משחרר את הכיווץ: שום החלטה אינה צריכה להילקח מתוך תחושת אימה מוחלטת.
הכוונה אינה להוריד מהאחריות, אלא להכניס לתמונה גם את הקדוש ברוך הוא. האדם עושה את ההשתדלות, בודק, מתייעץ, מתבונן, אבל בסוף לא הכול מונח רק על כתפיו.
מתי צריך להרים דגל?
במהלך השיחה עולה גם המושג ROCD - מחשבות כפייתיות סביב קשרים וזוגיות. הרב רט מסביר כי יש מצבים שבהם אדם נכנס ללופים מחשבתיים סביב השאלה אם הוא אוהב, אם הוא נמשך, אם זה מתאים, אם הצד השני באמת מוצא חן בעיניו, ואם הוא עצמו מספיק בטוח.
ספקות הם דבר טבעי. אבל כאשר המחשבות חוזרות שוב ושוב, מטרידות, משתקות ומפריעות להתקדם - זה כבר סימן שצריך לעצור ולבקש עזרה מקצועית.
הרב מדגיש כי יש אנשי מקצוע שמכירים גם את עולם הנפש וגם את העולם הדתי, ויכולים לעזור לאדם לברר את הדברים בלי לפגוע בעולמו הפנימי, באמונתו ובערכיו.
האם נישואים מצמצמים את החיים?
שאלה נוספת שעלתה בשיחה נוגעת לפחד מאובדן החופש. היום רבים מגיעים לשידוכים כשהחיים שלהם כבר מלאים: לימודים, עבודה, חברים, עולמות תוכן, התפתחות אישית ורוחנית. לפעמים עולה פחד: האם נישואים יצמצמו אותי? האם אאבד את עצמי?
הרב רט משתף בסיפור אישי קטן מתקופה קצרה אחרי חתונתו. חברים התקשרו להזמין אותו לטיול ג'יפים, והוא הרגיש לרגע צביטה בלב: האם התחתנתי ועכשיו החברים ממשיכים בלעדיי?
אחד החברים אמר לו בפשטות: "אתה גם התחתנת וגם בא אלינו בטענות?" המשפט הזה, הוא מספר, הפיל אצלו אסימון. הוא זכה לבנות בית. זה לא צמצום של החיים - זו הרחבה שלהם.
הצמצום שהוא בעצם הרחבה
הרב רט מסביר כי לפעמים דווקא הצמצום מאפשר התרחבות. כשאדם מפנה מקום לעוד מישהו בתוך חייו, הוא לא נמחק. הוא גדל. הוא מתאים את עצמו. הוא לומד אחריות, נתינה, בחירה והתפתחות.
האחריות אינה בהכרח שלילת החירות. בעולם היהודי, הוא אומר, אחריות יכולה להביא לחירות עמוקה יותר. האדם לא חי רק לפי "מה שבא לי", אלא לפי מה שהוא בוחר להיות.
במובן הזה, נישואים אינם סוף הבחירה - הם התחלה של בחירה יומיומית. אדם צריך לקום בבוקר ולבחור להיות נשוי. לא מתוך מאבק תמידי, אלא כמו הנחת תפילין: דבר שנבחר, נקנה, ונעשה חלק מהחיים.
אין דרך אחת לבנות בית
לקראת סיום השיחה מדגיש הרב כי אין דרך אחת נכונה לבניית בית. יש זוגות שנפגשים שתי פגישות, יש כאלה שזקוקים לחמש או עשר. יש קהילות עם כללים ברורים, ויש מצבים שבהם צריך קצת יותר מרחב.
המסר שלו להורים, לשדכנים ולמלווים הוא לאפשר מרחב. כללים הם חשובים, אבל אם בחור או בחורה צריכים עוד זמן כדי להרגיש אם יש מציאת חן, אם יש קשר, אם יש אפשרות - לפעמים צריך לתת להם את הזמן הזה.
התפקיד של ההורים: לעמוד נכון
ההורים רוצים בכל ליבם שהילדים יתחתנו. זה טבעי, עמוק וכואב. אבל לפעמים דווקא הרצון הזה יוצר לחץ שמכביד על הבן או הבת.
הרב רט אומר שלפעמים צריך לעזור להורים להתמקם נכון מול הילד, ולעיתים גם לעזור לילד להתמקם נכון מול ההורה. לא להתרחק לגמרי, לא להיכנס מדי, אלא למצוא את המקום הנכון: לתמוך, להקשיב, לכוון, להתפלל - ולא לנהל את הקשר במקום מי שנמצא בו.
מאה אחוז השתדלות - ומאה אחוז ביטחון
המשפט שמסכם את השיחה הוא האיזון העמוק בין השתדלות לביטחון. הרב רט מביא את דברי החזון איש ביחס לרפואה: מצד אחד, אדם צריך להשתדל כאילו הכול תלוי בהשתדלות. מצד שני, להיות בביטחון מלא שהכול מאת הקדוש ברוך הוא.
אותו דבר בשידוכים.
מבררים, נפגשים, מתייעצים, נעזרים כשצריך, עובדים על המידות, בודקים את הפחדים, משחררים שיפוטיות. אבל בסוף זוכרים: הקדוש ברוך הוא הוא שמזווג זיווגים.
ובתוך כל הדרך הזאת, אולי הדבר הראשון שצריך לעשות הוא פשוט להסתכל על הרווקים והרוווקות בעין טובה. לא כבעיה. לא כתופעה. לא ככישלון. אלא כיהלומים שנמצאים עדיין בדרך לבית שלהם.
0 תגובות