מדריך הישרדות אמיתי לדחיות בשידוכים מניסיון אישי

שידוכים זה עולם. ובעולם הזה, לא כל פגישה נגמרת עם "אז מתי הפעם הבאה?". לפעמים – וזה קורה הרבה יותר ממה שמדברים עליו – היא נגמרת ב"תקשיב, זה פשוט לא זה".

אז מה עושים עם ה"לא" הזה?

איך ממשיכים הלאה בלי להרגיש שכל דחייה היא פתח לסדק קטן בביטחון העצמי?

ואיך, בתוך כל זה, שומרים על שפיות, שמחה בלב, ואפילו – כן, אפילו – תקווה?

בואו נדבר על זה פתוח. בלי קלישאות, בלי מסכות, עם המון אמת.

1. "זה לא אתה, זה אני" – ובמקרה הזה, באמת.

שמעתם את המשפט הזה פעם? הוא נשמע כמו תירוץ שחוק, אבל האמת? לפעמים הוא דווקא מדויק. לא כל "לא" הוא כתב אישום נגד מי שאתה. לא כל דחייה אומרת שאתה לא מספיק מעניין/יפה/רוחני/מתקדם.

לפעמים פשוט לא הרגישו את זה. וזה לא אישי – זה אנושי.

זווית אישית מרווקה: "אחרי אחת הפגישות שהייתי בטוחה שהולכת להתקדם, קיבלתי סירוב קר. הרגשתי כאילו מישהו לחץ על כפתור שמכבה את כל האורות. בדיעבד? הוא חיפש מישהי אחרת לגמרי. זה לא היה קשור אליי בכלל".

טיפ נפשי: נסחו את זה אחרת: "זה לא שהוא/היא דחו אותי – זה שפשוט לא היה חיבור." או במשל: "זה לא שהתפוח לא טעים - הוא לא אוהב תפוח".

2. לא להפוך את ה"לא" לסיפור חיים

אנחנו אלופים בלבנות סיפורים. "אמרו לי לא – סימן שאני דחוי. שזה תמיד קורה לי. שאף אחד לא ירצה אותי."

אבל כל סירוב הוא רגע. לא סיפור חיים. אל תתנו לדחייה זמנית להפוך לתסריט שאתם מקרינים על עתיד שלם.

טיפ מרווקה: מה עוזר לי? אני כותבת על פתק קטן: "זה לא מתאים – וזה בסדר. אני מתקרבת למה שכן מתאים." מדביקה על המראה. קוראת בקול כשאני שוטפת פנים.

3. תנו לעצמכם להיות עצובים – רגע, לא לנצח

זה כואב. באמת.

לא להרגיש – זה כמו לנסות לנהוג עם ברקס לחוץ. תנו מקום לעצב. מותר לבכות, לשמוע שירים שוברי לב, לאכול גלידה.

אבל שימו טיימר.

יום-יומיים להתבאס – ואז חוזרים לחיים.

שיתוף מרגע של התמודדות:

"כשאני חווה דחייה, אני מרשה לעצמי ערב אחד להיות שקטה. בלי להסביר יותר מדי, בלי לשדר עסקים כרגיל. תה חם, משהו מתוק ליד, ולב שבוכה קצת פנימה. ובבוקר? פותחת חלון, אומרת "מודה אני" וחוזרת לחיים – באמונה שמה שלא שלי, פשוט לא נועד להיות".

4. לא כל "לא" אומר שצריך תיקון

קל ליפול למלכודת הזו: "מה לא בסדר בי? מה עשיתי לא טוב? אולי הייתי צריכה לדבר יותר על ערכים ופחות על העבודה?"

לפעמים לא עשית כלום. באמת.

לא כל דחייה היא שיעור. לא כל פגישה שנפלה דורשת חקירת עומק.

תובנה מניסיון: "לא כל שידוך שנפל אומר שאני צריכה להשתנות. לפעמים פשוט לא מתאים. ואני בדיוק כפי שאני צריכה להיות."

5. שמרו על עולם פנימי עשיר – גם כשבחוץ הכל שקט

אל תחכו שייכנס מישהו לחיים כדי לחיות.

תמשיכו ללמוד, לקרוא, לצאת עם חברות, לפתח תחביבים. קשר לא אמור להציל אותנו מהחיים – הוא אמור להשתלב בהם.

רעיון לחיזוק: "פתחו "יומן שידוכים" – לא מה שחשבתם. לא פרטים יבשים, אלא מחשבות, רגשות, תובנות, חלומות. זה מדהים איך זה משנה את נקודת המבט".

6. גם קצת הומור לא יזיק

שידוכים זה לא שיעור תורה – מותר גם לצחוק.

על הפגישה ההיא עם הבחור שסיפר חצי שעה בהתלהבות על השטיבל שלו, כולל פירוט של כל מניין ותורם. או על הבחורה שהייתה כל כך מתוחה – ששכחה איך קוראים לאחיה כשהיא ניסתה להסביר על המשפחה.

אם לא תמצאו את ההומור – תמצאו רק דמעות. וזה חבל.

משפט קבוע מניסיון: "הוא אמר לי שלא מתאים – גם אני לא בטוחה שמתאים לי מישהו שמזמין טחינה לקינוח."

7. אתם לא לבד, גם כשזה מרגיש ככה

יש עוד עשרות (מאות, אלפים!) שחווים את אותו הדבר. לפעמים נדמה שכל העולם התחתן ורק אתה תקועים בפינה – אבל זאת אשליה.

אל תתביישו לשתף. לדבר. לשאול. להתחזק יחד.

שיחת לב עם חברה: "פעם אחרי "לא" כואב במיוחד, חברה שלחה לי הודעה: "רוצה לצעוק איתי ביחד על החיים?" התקשרתי. צעקנו. צחקנו. נגמר בטוב."

לסיכום – לא כל 'לא' הוא סוף. לפעמים הוא פשוט עוד צעד בדרך ל'כן' אחד אמיתי.

בכל פעם שמישהו אומר לכם "לא", אתם יכולים לבחור:

או להאמין שמשהו בכם פגום –

או להבין שזה רק סימן קטן בדרך למקום שבו אתם אמורים להיות.

תבחרו באפשרות השנייה. לפעמים בדמעות, לפעמים בצחוק, לפעמים בשוקולד. אבל תמיד – בבחירה להאמין.