יש רגע בערב חג שבו משפחה ששוכרת דירה לחג, מפסיקה להיות משפחה והופכת, באופן זמני, לחברת קייטרינג.
זה מתחיל די בתמימות.
מזוודה לאבא ואמא. מזוודה לילדים. תיק רחצה. תיק לתינוק. עוד שקית קטנה עם נעליים ש"לא היה להן מקום". ואז מגיע האוכל.
ארגז אחד עם החד-פעמי. צידנית. תבניות. סיר. עוד סיר. עוגה שמישהו מחזיק ביד כי "אותה בשום אופן לא מכניסים לבגאז'". שקית עם חלות. בקבוקי שתייה. קופסה מסתורית שאף אחד כבר לא זוכר מה יש בתוכה, אבל אסור להשאיר אותה בבית כי אולי זה חשוב.
ואז מגיע הרגע שבו אבא עומד מול תא המטען הפתוח, מזיז מזוודה שלושה סנטימטרים ימינה ומבקש מכולם לא לדבר איתו.
זה טטריס, רק שאם מפסידים בו - הקוגל מגיע הפוך.
ובתוך כל זה מישהו שואל את השאלה שאסור לשאול:
"רגע, איפה הדגים?"
כולם קופאים.
הדגים במקרר.
אם אתם יוצאים בחגים לדירת אירוח, לשבת אצל המשפחה או לכמה ימים שבהם אתם מעבירים איתכם חלק ניכר מהסעודות, אתם כבר יודעים: להכין את האוכל הוא רק חצי מהעבודה. החצי השני הוא לגרום לו להגיע בשלום, למצוא מקום במקרר שאינו שלכם, להתחמם בזמן ולהופיע על השולחן פחות או יותר כפי שיצא מהמטבח בבית.
והסוד מתחיל עוד לפני הקופסה הראשונה.
הטעות הראשונה מתרחשת בכלל כשבונים את התפריט
קל לחשוב קודם מה רוצים לאכול ורק אחר כך לשאול איך לוקחים את זה.
כדאי לעשות בדיוק להפך.
לפני שאתם בוחרים תפריט, תדמיינו אותו נוסע שעה וחצי ברכב, נכנס למקרר קטן שכבר דחפו אליו בקבוקי שתייה, ממתין יום או יומיים ואז מתחמם על פלטה שאינכם מכירים.
עדיין נשמע כמו רעיון טוב?
יש מאכלים נהדרים בבית ופחות נהדרים בתא המטען.
מנה שדורשת הרכבה של שבעה רכיבים ברגע האחרון, סלט שחייב להגיע לשולחן שלוש דקות אחרי התיבול, קינוח גבוה שכל מהמורה בכביש משנה לו את הצורה ומנה עם כמויות גדולות של רוטב - אולי שווים את הטרחה בארוחה חגיגית בבית. בדירת אירוח הם יכולים להפוך לפרויקט.
לעומת זאת, עוף צלוי, בשר פרוס, קציצות, פשטידות, קוגלים, ירקות אפויים, עוגות בחושות וקינוחים יציבים יודעים לעבור דרך ארוכה הרבה יותר בכבוד.
הכלל פשוט: בחג מחוץ לבית לא צריך לבשל פחות טעים. צריך לבשל יותר חכם.
אל תארזו אוכל. ארזו סעודות
זה שינוי קטן שעושה סדר גדול.
במקום קופסה של דגים כאן, סלטים בארגז אחר ורטבים בשקית שלישית - חשבו לפי סעודות.
ליל חג ראשון.
בוקר חג.
סעודה שלישית, אם רלוונטי.
ארוחה קלה לילדים.
מוצאי חג.
על כל קופסה רושמים לא רק מה יש בה, אלא לאיזו ארוחה היא שייכת:
"ליל חג - דגים - קר"
"בוקר - בשר - לחמם"
"ילדים - שניצלים"
"מוצאי צום - לא לפתוח לפני"
זה נשמע מוגזם בבית. זה מרגיש גאוני בדירת האירוח, כששישה אנשים פותחים את אותו מקרר וכל אחד מזיז משהו למקום אחר.
אפשר אפילו להשתמש במדבקות בצבעים שונים לכל סעודה.
המטרה היא שבערב החג לא תעמדו מול מקרר זר ותנסו לזהות דרך מכסה אטום אם הקופסה שלפניכם מכילה לפתן, רוטב לדגים או מרק.
לא כל מה שאפשר לקחת - צריך לקחת
יש תופעה מעניינת שמתרחשת לפני נסיעה לחג: פתאום נדמה שכל מוצר שנמצא במטבח יהיה בלתי ניתן להשגה במרחק חמישים קילומטרים מהבית.
ולכן אורזים, בקבוק שמן שלם בשביל שתי כפות, קילו סוכר, מלח, פלפל, קטשופ, מיונז, שלושה סוגי רטבים, קופסת תה וקפה.
עוד קפה, כי אולי מישהו אוהב אחר.
וכך נולד ארגז ששוקל כמו ילד בן שבע ומכיל בעיקר דברים שצריך מהם כפית.
הפתרון הוא ערכת מטבח קטנה.
העבירו מראש כמויות קטנות של מלח, סוכר, שמן ותבלינים לקופסאות או מכלים מתאימים וסגורים. אם אתם יודעים שיש מכולת קרובה, אפשר גם להחליט מראש אילו דברים פשוט קונים במקום.
ואם אתם שוכרים דירה - שאלו את המארחים מה כבר נמצא שם.
יכול להיות שאתם גוררים מהבית נוזל כלים, שקיות אשפה, נייר סופג וסוכר רק כדי לגלות שלושה מכל אלה מחכים לכם מתחת לכיור.
נוזלים נוסעים במחלקה נפרדת
יש אוכל שנמעך.
ויש אוכל שמשאיר עדות בזירה.
מרק, רוטב, ציר, לפתן וכל דבר אחר שמסוגל למצוא חריץ זעיר במכסה - צריכים לקבל יחס חשדני במיוחד.
לעולם אל תסמכו על המשפט "הקופסה הזאת אף פעם לא נוזלת".
גם היא מחכה לרגע שלה.
נוזלים כדאי להעביר רק לכלים איכותיים שנסגרים היטב, ולהעניק להם שכבת הגנה נוספת - שקית אטומה או כלי נוסף שמסוגל להכיל את הנוזל במקרה של תקלה.
ואל תניחו קופסת מרק מעל בגדי החג.
לא משנה עד כמה אתם בטוחים בה.
אין מספיק מסיר כתמים בעולם בשביל להסביר לילד למה החולצה החדשה שלו מריחה עכשיו כמו מרק עוף.
ויש טריק ששווה הרבה מקום
לא כל מרק חייב לנסוע עם כל המים שלו.
בחלק מסוגי המרקים אפשר להכין בבית בסיס מרוכז יותר, להעביר כמות קטנה יותר ולהשלים בדירת האירוח מים בהתאם למתכון.
זה גם מפחית משקל וגם מצמצם משמעותית את כמות הנוזל שמטיילת איתכם.
רק חשוב לדעת מראש שיש במקום קומקום, כיריים או אפשרות אחרת להרתיח מים.
רוטב לחוד, עוף לחוד - והכול נראה טוב יותר
אם מנה יכולה לנסוע בלי לשחות ברוטב, עדיף בדרך כלל להפריד.
עוף או בשר יכולים להיארז בכלי אחד והרוטב בכלי קטן וסגור היטב. בהגעה מאחדים ביניהם או מוסיפים את הרוטב לקראת החימום.
למה?
כי הרוטב הוא החלק שאוהב לברוח. והוא גם יכול להפוך מנה שלמה לרכה ומעוכה אחרי שעות של נסיעה ואחסון.
העיקרון הזה עובד גם בסלטים.
ירקות לחוד.
רוטב לחוד.
אגוזים, קרוטונים או כל דבר שאמור להישאר פריך - בוודאי לחוד.
את ההרכבה עושים קרוב להגשה.
פתאום הסלט שהגיע מהבית לפני יומיים נראה כאילו הרגע הכנתם אותו, ולא כאילו נסע יחד איתכם בפקק ארוך.
את הסלט הכי יפה אולי כדאי בכלל להכין שם
אנחנו יודעים. רציתם להגיע לדירה ולא לגעת בסכין עד מוצאי החג.
אבל לפעמים חמש דקות עבודה במקום חוסכות הרבה מאוד התעסקות באריזה.
ירקות שלמים נוסעים הרבה יותר יפה מסלט קצוץ. עלים נשמרים טוב יותר כשהם יבשים ומופרדים מהרוטב. עגבניות שרי מסוגלות, למרבה השמחה, לשרוד נסיעה בלי צוות חילוץ.
אפשר להכין בבית את מה שמלכלך או לוקח זמן - רטבים, תוספות, ירקות שדורשים בישול - ולהשאיר למקום רק חיתוך והרכבה קצרה.
במקום להעביר ארבע קערות סלט מוכנות, מגיעים עם כמה רכיבים ארוזים היטב ומקבלים תוצאה טרייה בהרבה.
העוגה היפה שלכם לא חייבת לעבור את החג הזה
יש קינוחים ועוגות שנולדו לנסיעות: עוגת דבש, בראוניז, עוגיות, עוגות בחושות, קינוחים אישיים יציבים.
ויש קינוחים שמבקשים מכם במשך כל הדרך לנסוע כאילו אתם מובילים חומר נפץ.
אם צריך להחזיק תבנית על הברכיים במשך שעתיים, לא לתת לילדים לזוז ולהזהיר את הנהג מכל פס האטה - ייתכן שזה לא הקינוח הנכון ליציאה הזאת.
ובחגים, כשהאוכל ממילא רב, אף אורח לא יחזור הביתה ויגיד: "היה נפלא, רק חבל שלא הייתה עוגה בת ארבע שכבות עם קישוט עדין שהתמוטט במחלף לטרון".
הקופסה הגדולה היא לא תמיד הקופסה החכמה
יש פיתוי לקחת סיר ענק או תבנית אחת גדולה ולגמור עניין.
אבל בדירת אירוח אתם לא יודעים כמה מקום יהיה במקרר, באיזה גובה יהיו המדפים ומה עוד יצטרך להיכנס לשם.
לפעמים עדיף לחלק מנה גדולה לשתי קופסאות שטוחות.
הן מתקררות מהר יותר, קל יותר לסדר אותן במקרר ואפשר להוציא רק את הכמות שצריך לסעודה אחת.
וזה חשוב גם מבחינת בטיחות המזון: משרד הבריאות ממליץ להכניס מזון מבושל ומתכלה לקירור ללא דיחוי ולשמור מזון קר בטמפרטורה נמוכה מ-5 מעלות. מזון מבושל לא אמור להישאר בטמפרטורת החדר במשך שעות.
כלומר, תא המטען של הרכב הוא לא מקרר זמני רק מפני שהפעלתם מזגן מקדימה.
לצידנית יש תפקיד. היא לא עוד תיק
אם הנסיעה ארוכה ואתם לוקחים בשר, עוף, דגים, סלטים רגישים, מוצרי חלב או מאכלים אחרים שדורשים קירור - הם צריכים לנסוע בצידנית מבודדת עם קרחומים או אמצעי קירור מתאימים.
המלצות בטיחות מזון מדגישות שמזון מתכלה צריך להישמר קר ושלא כדאי להשאירו מחוץ לקירור מעבר לכשעתיים, ובמזג אוויר חם במיוחד אפילו פחות.
מלאו את הצידנית היטב, הכניסו אליה אוכל שכבר התקרר במקרר ולא אוכל שעדיין פולט חום מהתנור, ואל תפתחו אותה בכל עצירה כדי לבדוק "אם הכול בסדר".
כל פתיחה מכניסה חום.
ועוד פרט חשוב: כשאתם מגיעים - הצידנית יורדת מהרכב לפני המזוודות.
החולצות יכולות לחכות חמש דקות.
הדגים פחות.
אל תעטפו אוכל רותח ותשלחו אותו לדרך
יש את הרגע הזה שבו השעון רץ, הנהג כבר למטה והעוף רק יצא מהתנור.
זה בדיוק הרגע שבו מתחשק לסגור את התבנית, לעטוף ולצאת.
עדיף שלא להגיע לשם.
תכננו את הבישול כך שלמאכלים יהיה מספיק זמן להתקרר בצורה בטוחה לפני האריזה וההעברה לקירור. כמות גדולה של מזון מתקררת טוב יותר כשהיא מחולקת לכלים רדודים יחסית ולא נשארת שעות בסיר ענק. גם ה-FDA ממליץ לחלק כמויות גדולות לכלים רדודים כדי לזרז קירור.
המסקנה המעשית פשוטה: יום הנסיעה הוא לא יום טוב לסיים בו את כל הבישולים.
ערב לפני: עושים "מסדר מקרר"
זה אחד הדברים הקטנים שיכולים להציל אתכם.
בערב שלפני הנסיעה עברו על המקרר והמקפיא והחליטו בדיוק מה נוסע.
אפשר אפילו להקדיש מדף אחד לכל האוכל שיוצא אתכם.
כך בבוקר לא תצטרכו לזכור שיש קופסת דגים מאחורי החלב, רוטב בדלת המקרר ועוגה במקפיא שאף אחד לא רואה.
ועל הדלת אפשר להצמיד פתק אחד גדול:
לפני שיוצאים: מקרר + מקפיא.
כי יש סוג מיוחד של כאב שמוכר רק למי שנסע שעה וחצי ואז נזכר שהמנה העיקרית עדיין קפואה בבית.
כשמדובר ברצף של חג ושבת - אל תכפילו תפריטים
כשהשהייה מתארכת לכמה סעודות, קל להיכנס למצב של "צריך אוכל לכל סעודה" ולהכין למעשה אולם אירועים קטן.
לא צריך.
בנו תפריט שיש בו חפיפה חכמה.
בשר שנפרס יפה יכול להשתלב ביותר מסעודה אחת.
ירקות אפויים יכולים להופיע כתוספת בארוחה אחת ולהיכנס לסלט באחרת.
מטבלים יכולים ללוות כמה סעודות.
חלות ועוגות אפשר להקפיא מראש לפי הכמויות שתצטרכו.
והכי חשוב - אל תפתחו הכול בסעודה הראשונה.
חלקו מראש.
אחרת תגיעו לבוקר הבא ותגלו שיש שבע קופסאות פתוחות, ארבע כפיות בכל אחת ואף אחד כבר לא זוכר מה טרי יותר.
ערכת החירום הקטנה שחוסכת קנייה גדולה
לא צריך לקחת מטבח שלם. אבל יש כמה פריטים קטנים שמפתיע כמה קשה להסתדר בלעדיהם:
- סכין טובה.
- פותחן.
- מספריים.
- נייר כסף.
- שקיות אחסון.
- נייר סופג.
- שקיות אשפה.
- כלי קטן לשאריות.
- כמה גומיות או קליפסים.
- טוש עמיד.
- ואם אתם יודעים שהמטבח במקום בסיסי מאוד - גם קרש חיתוך קטן.
כל הערכה יכולה להיכנס לקופסה אחת.
כך לא תמצאו את עצמכם בערב חג מנסים לפתוח קופסת שימורים באמצעות כפית ומידה מוגזמת של אופטימיות.
אל תסמכו על המקרר עד ששאלתם עליו
"מטבח מאובזר" הוא מושג גמיש מאוד.
לפני היציאה שאלו מה גודל המקרר והמקפיא.
אם מגיעות שתי משפחות, בדקו אם יש מקום לכמות האוכל שאתם מתכננים להביא.
אם אתם זקוקים לתנור, כיריים, פלטה או מיחם - ודאו שהם קיימים ועובדים.
אם הכנתם חצי מהחג סביב האפשרות לחמם ארבע תבניות יחד, מקרר משרדי קטן ופלטה בגודל מחברת עלולים לשנות לכם את התוכניות.
ברכב: האוכל לא מקבל את המקום שנשאר
את תא המטען מתכננים לפני שמתחילים לדחוף דברים.
קופסאות אוכל שטוחות ויציבות צריכות לעמוד על משטח ישר.
דברים כבדים למטה.
דברים עדינים למעלה.
עוגות במקום שלא ינחת עליהן תיק.
נוזלים עומדים ולא שוכבים.
ואת הצידנית ממקמים כך שאפשר להוציא אותה מיד בהגעה.
אל תעשו את הטעות הקלאסית שבה מעמיסים קודם את האוכל ואז מגלים שהעגלה עדיין בחוץ.
מישהו תמיד מפסיד בתחרות הזאת.
בדרך כלל זו הפשטידה.
עשר הדקות הראשונות בדירה חשובות יותר מפריקת המזוודות
הגעתם.
הילדים רצים לבחור מיטות.
מישהו כבר פתח חלון.
מישהו אחר רוצה לדעת אם מותר לשחק במשחקים.
אתם - למטבח.
קודם כול מכניסים את המזון הרגיש למקרר ולמקפיא.
אחר כך מסדרים לפי סעודות.
רק לאחר מכן מתחילים לפרוק את שאר המזוודות.
אם יש לכם אוכל קפוא שאתם מתכננים להשתמש בו בהמשך, אל תשאירו אותו על השיש "רק עד שנסתדר". הפשרה בטוחה נעשית בקירור ולא במשך שעות בטמפרטורת החדר.
המבחן האמיתי: האם אתם עדיין מסוגלים לסחוב את זה?
לפני שסוגרים את הארגז האחרון, הסתכלו על כל מה שאתם לוקחים.
ועכשיו שאלו שאלה פשוטה:
אם היינו נשארים בבית, האם באמת היינו מכינים את כל זה?
אם התשובה היא לא - אפשר להחזיר משהו למקרר.
נופש, חג או שבת מחוץ לבית לא צריכים להפוך למבצע שבו מעבירים את תכולת המטבח מנקודה אחת בישראל לנקודה אחרת.
המטרה היא להגיע, לפתוח את הדלת, להכניס את האוכל לקירור - ולהתחיל את החג.
בלי רוטב על המזוודה.
בלי עוגה שהגיעה הפוכה.
בלי הילד שעומד ליד הרכב ושואל מי היה אמור לקחת את שקית החלות.
ובמיוחד בלי הרגע הזה, חצי שעה לפני החג, שבו כולם עומדים מול מקרר מלא לחלוטין ומישהו אומר:
"רגע.
מי לקח את הדגים?"
0 תגובות