אסיפת הורים: נאום שחוזר על עצמו בכל פעם מחדש? לא בהכרח

ההורים שיצאו אחרי שתי דקות חוזרים הביתה ואומרים "הכל בסדר", "ברוך ה'", "כל הכבוד". ההורים ששמעו גם "אבל" חוזרים הביתה ומנתחים, מבררים, חושבים, נוזפים, מדברים ומסבירים כל מילה שנאמרה בפגישה.
אל החוג שאני מעבירה הגיעו שתי תלמידות: אחת היתה לפני אסיפת הורים, והשניה אחריה. שאלתי איך היה. "בסדר. אמרו שאני בסדר". מה בסדר? "לא יודעת, שהציונים שלי טובים, את יודעת...".

את הילדה השניה שאלתי מה המורה הולכת להגיד עליה, לדעתה. "שאני לא משתתפת ושאני לא עושה כלום". לא עושה כלום? שאלתי. "לא מפריעה, לא מציקה...".

איך זה יכול להיות שזה עדיין מתנהל בדיוק כמו כשאני הייתי ילדה, לפני עשרים שנה?!

בואו נעשה שינוי. נדרוש אותו ונייצר אותו.

נתחיל עם הילדים ה"טובים".

בואו נברר עם המורים מה יוצר את הטוב הזה. אילו כוחות, יכולות וכישורים הילד מראה בכיתה. נשאל ונחקור את הטוב הזה. נראה לילד ולמורה ששום דבר לא מובן מאליו. נחדד, נדייק ונבין מה עוזר לו, מה זה אומר עליו, איך זה יכול לעזור לו בעתיד. נספק לילד כוח, חשק וערך עצמי על מה שיש לו, על מה שהשיג בזכות. ניתן לו כלים לצמוח ולגדול בעזרת הכוחות והכישורים המיוחדים שלו.

ואתם, ההורים שנשארתם לשמוע גם את ה"אבל" ,עצרו את המורה רגע לפני ותעשו את אותו הדבר עם כל הדברים הטובים שהמורה אמרה. כך, כשתגיעו לחלק שאחרי ה"אבל", יהיה פתאום כיוון כיצד להתחיל להתמודד עם האתגרים האישיים של כל ילד.

הגיע הזמן שנפנים כולנו, שהדרך היחידה לקדם ילדים ולעזור להם להתגבר על הקשיים, היא רק אם נתמקד ביכולות ובכישורים שכן נראים לעין ומשם נרחיב את ההשפעה שלהם לעוד ועוד תחומים. לדוגמא, העובדה שילד מסתדר חברתית אומרת המון על הכישורים שלו - אם נפרק ונפרט אותם, נוכל להבין אילו מהם יעזרו לו בהבנת הנקרא ולהיפך - ילד שיודע ללמוד, אך מתקשה חברתית, אם נבין איך הוא מצליח בלימודים, נדע גם לכוון אותו כיצד להסתדר חברתית.

רק אנחנו, ההורים, נשנה את המציאות. לא במלחמות ולא במהפכות, אלא בהתמקדות במה שחשוב באמת. בשאלות ממוקדות שמעלות למודעות של הצוות את השינוי הנדרש.

בואו ניכנס לאסיפת ההורים בהחלטה שחוזרים הביתה עם ידע על היכולות, הכוחות והכישורים של הילד שלנו ועל זה מדברים איתו בבית ומשם מכוונים אותו ומתווכים לו.