בעוד מספר ימים תחל שנת הלימודים (חלקם כבר התחילו) ואני רוצה לבקש מכם בקשה קטנה: שתשנו לגמרי את השאלות שלכם לילדים. בבקשה, אל תשאלו אותם היכן חפשו, לאיזה טיולים נסעו, איזה פינוקים קנו או אילו נופשים חוו. לא כי זה לא חשוב - אלא כי עבור חלק מהילדים, התשובה פשוט כואבת מדי.
יש ילדים שלא יצאו לשום מקום.
יש כאלה שלא ראו קייטנה, נופש או בריכה.
יש ילדים שלא נפגשו עם חברים, כי אין להם.
יש כאלה שהיו חודשיים בבית, בלי שום חוויות “מגניבות”.
ולפעמים הסיבה היא פשוטה - מצב כלכלי, אתגרים משפחתיים, או סיבות אחרות שרק הם מבינים.
אבל גם החופש הזה, הלא נוצץ בעינינו, מלא חוויות שחשוב להכיר. חודשיים בבית יכולים להיות מאתגרים, בודדים ומבלבלים - ולפעמים מספיק ילד אחד בכיתה שחווה חופש כזה כדי שהשנה כולה תרגיש לו מאתגרת.
אז במקום לשאול “לאן נסעת בקיץ?”, אפשר לשאול:
מי יכול לספר לנו על מעשה טוב שעשה החופש הזה?
מי עזר למישהו, אפילו במשהו קטן?
מי למד משהו חדש על עצמו או על העולם סביבו?
השאלות האלה מאפשרות לכל הילדים להרגיש שהם שייכים, שגם החוויות הקטנות שלהם משמעותיות. הן מטפחות אמפתיה והקשבה בכיתה וכך, הילד שהחופשה שלו לא הייתה נוצצת, יקבל את המקום שמגיע לו.
בכיתה של 30 ילדים, מספיק אחד שעבר חודשיים לא פשוטים כדי שהשנה תהיה מאתגרת. הקשבה, הבנה ושאלות נכונות, זה מה שבאמת משנה.
השנה הזו, תראו את הילדים באמת. לא מה שהם עשו בקיץ, אלא את מי שהם עכשיו, בתחילת שנה חדשה, ומלאי אפשרויות.
0 תגובות