בתאונה שהתרחשה ב-3 לדצמבר 2013, החליקה הנהגת מהכביש בזמן שנסעה ברחוב עקיבא אזולאי בירושלים. עקב כך, היא סטתה שמאלה בצורה חדה, חצתה קו הפרדה רצוף והתנגשה חזיתית באוטובוס. כתוצאה מהתאונה היא נחבלה בגופה וכלי הרכב המעורבים ניזוקו. לאחר שפונתה לבית החולים לקבל טיפול, העידה במשטרה לגבי הנסיבות שהובילו לתאונה.
פנה ל-עורך דין דיני תעבורה
לא היה צל של ספק כי הנהגת עברה על החוק. המחלוקת בין הצדדים התייחסה לנסיבות שהובילו לתאונה ולא לתוצאותיה ההרסניות. האם, כדבריה, תנאי הדרך הם שגרמו לה לסטות מנתיבה ולעבור על חוקי התנועה, או רשלנותה.
בהליך פלילי שהתנהל נגדה בביהמ"ש השלום לתעבורה בירושלים, המדינה ייחסה לה עבירות תנועה חמורות: נהיגה במהירות לא סבירה, חציית קו הפרדה רצוף. על כן היא הואשמה כי נהגה בצורה לא זהירה ולא גילתה אחריות.
השופט נאיל מהנא, עיין בראיות שהגישה המדינה ולא מצא שהן מספקות. כך, הוא מצא שחוות הדעת המקצועית של בוחן התנועה פגומה. בניגוד להאשמות המוקדמות מטעם המדינה על נסיעה במהירות מופרזת, הנהגת נסעה במהירות מינימאלית של 29.2, בכביש שהמהירות המינימאלית המותרת בו היא עד 50 קמ"ש. בוחן התנועה ציין כי פנייתה הפתאומית שמאלה אכן נעשתה במהירות גבוהה, אך רק לאחר שהרכב החליק ואיבד שליטה.
דרך לא דרך
בעדותה, טענה הנאשמת כי הכביש הרטוב הקשה עליה לתמרן. כמו כן, היא ציינה שלאחר התאונה שפכו חול על הכביש. היא לא הייתה מודעת לכך שקטע הכביש היה מכוסה בכתם שמן.
בנוסף, טענה ההגנה כי כתב האישום ייחס לה האשמות שווא מבלי לתת את הדעת לתנאי הדרך הקשים שהובילו לתאונה. כלומר, המדינה בחרה בדרך הקלה מבחינתה – הפניית חצים ישירים כלפי הנאשמת בדמותו של כתב אישום.
בתצהיר עדת ראייה מטעם המדינה, אישרה העדה דווקא את גרסת הנאשמת. "הכביש היה רטוב ושמנוני, הרכב החליק ולא היה לי שליטה עליו", אמרה בעדותה והוסיפה וציינה כי לאחר האירוע הכביש כוסה בחול ולא רק במקום התאונה. תצהירה הוכיח שלמעשה הכביש היה כפצצת זמן מתקתקת, ובמזל לא נגרמו תוצאות הרסניות עוד יותר.
הנאשמת זכתה לתמיכה נוספת מצד אביה, שהגיע למקום מיד לאחר התאונה. תמונות שצילם הוכיחו כי פוזר חול על הכביש. עדות נוספת ניתנה מנהג האוטובוס שהיה מעורב בתאונה. הוא ציין כי מלבד רכבה של הנהגת ורכבה של העדה, רכבים נוספים החליקו באותו קטע כביש לאחר התאונה.
העדויות המהימנות הללו, לצד המידע החשוב שנאסף מבוחן התנועה ואבי הנאשמת- יישרו קו עם טענותיה. על כן, השופט לא יכול היה לקבוע באופן חד משמעי כי הנאשמת נסעה במהירות בלתי סבירה. בכדי להרשיעה, היה על המדינה להוכיח מעל כל ספק כי לא נמצאו שיבושים בכביש, אך היא לא הצליחה בכך.
לכן, בעקבות הממצאים שהעלו סבירות גבוהה לחפותה של הנאשמת ולכך שהתאונה התרחשה עקב ליקויים שלא היו בשליטתה, השופט מהנא לא מצא את הנאשמת כמי שנהגה בחוסר אחריות,וזיכה אותה מכל העבירות שיוחסו לה בכתב האישום.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בהחלטה
עורכי דין דיני תעבורה • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עורך דין רועי סלמה עוסק בדיני תעבורה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.