רבי מאיר בעל הנס בי"ד באייר וסגולת הצדקה על שמו
רבי מאיר בעל הנס הוא מגדולי התנאים, שמעלותיו וסיפורי המופתים מוזכרים כבר בדברי חז"ל בגמרא. מנהג נפוץ בישראל לערוך הילולא לצדיקים ביום פטירתם, ובזמנינו מקובל לציין את הילולת רבי מאיר בעל הנס ביום י"ד באייר, הידוע כ"פסח שני".
מן הראוי להזכיר כי תאריך פטירתו של התנא רבי מאיר בעל הנס אינו נזכר בשום מקום במסורת התורנית. על כן, היו שקראו תגר על מנהג זה, וטענו כי מדובר ב"חג חדש" ש"בדו מלבם".
יש המסבירים שהמנהג לציון ההילולא בי"ד באייר החל בטבריה בשנת תרכ"ז (1867). באותה שנה הושלמה בניית הבניין שעל הציון המזוהה עם קברו, ובו נחנכו בית כנסת ובית מדרש. חנוכת הבית התקיימה בפסח שני, ובה התאספו רבים לציון, עסקו בתורתו של רבי מאיר, ושמחו שמחה גדולה. בסיום הכינוס, הביעו הנוכחים תקווה לקיים אירוע דומה ביום זה מדי שנה, וכך נקבע יום פסח שני ליום ההילולא של רבי מאיר בעל הנס בטבריה (ועיין בספר תורה מציון של הגרב"צ מוצפי עמ' קיט והלאה)
ביום זה נוהגים לעלות לקברו, לעסוק בתורתו, להדליק נרות ולנדור צדקה. מנהג זה התפשט גם במרוקו, שם ערכו סעודות, למדו תורה והדליקו נרות לכבודו. הגאון רבי חיים חזקיה מדיני, בעל ה"שדי חמד", אף שאל את רבני טבריה על פשר מנהג זה, והם השיבו לו כפי שצוין לעיל.
יש שכבתו שהטבריינים קבעו תאריך זה, הסמוך לל"ג בעומר (י"ח באייר), כדי למשוך את העולים למירון לעבור דרך טבריה.
הסבר נוסף, מובא שקביעת יום ההילולא בי"ד אייר נעשתה על ידי כמה מתושבי צפת וטבריה ללא מקור, במטרה ליטול חלק בהכנסות התרומות שהגיעו לקראת ל"ג בעומר, וזאת בעקבות אזהרות וחרמות נגד מעילה בקופת רשב"י. כוונה זו של "עסק בדררא דממונא" (ענייני כספים) הוזכרה גם בספר טעמי המנהגים כהסבר אפשרי לקביעת התאריך.
הסגולה ליתן צדקה על שם רבי מאיר בעל הנס
מנהג נפוץ הוא נתינת צדקה או שמן לעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס, במיוחד בעת צרה או בקשה לישועה. ונהגו לומר: "אלהא דמאיר ענני" (אלוקים של מאיר, ענה לי).
החיד"א בספרו "פתח עינים" מציין כי מנהג זה השתרבב בכל גלילות, ועל כל צרה שמתפלל האדם, הוא אומר "אלהא דר"מ ענני" ונודר שמן או צדקה לנשמתו. הוא מביא את דברי הרמ"ע בספרו "מאמר חקור דין", שמבאר את הכוונה באמירה זו: יש לכוון שיענה הקב"ה באותה הכוונה העצומה שכיוון רבי מאיר בעצמו באומרו נוסח זה.
מדוע דווקא על שם רבי מאיר? הרה"ק ממונקאטש זצוק"ל, כפי שמובא בספר "דברי נפתלי", מסביר שהדבר קשור לשיטתו של רבי מאיר בהלכה. הגמרא אומרת ש"רוב גוססין למיתה". אך רבי מאיר, במקרים מסוימים, "חייש למיעוטא", כלומר, התחשב באפשרות המיעוט שאדם גוסס עשוי לשרוד. על כן, אפילו חס ושלום בעת חולי, לפי שיטת רבי מאיר מדינא, יש מקום לתת חיים. מסיבה זו, מסביר המונקאטשר, מזכירים את רבי מאיר שזכותו תגן בעת צרה ובקשה לחיים.
הסבר נוסף מופיע בספר "צמח דוד". הגמרא בדברי אגדה אומרת "דאגה בלב איש ישיחנה" (משלי יב, כה). רב אמי ורב אסי נחלקו אם הכוונה שישיחנה מדעתו או לאחרים. בהוריות נאמר ששינו את שמו של רבי מאיר ל"אחרים". על בסיס זה, מסיק ה"צמח דוד" שמי שנמצא בעת צרה יתן צדקה עבור נשמת רבי מאיר בעל הנס.
בספר "פלא יועץ", מהר"א פאפו כותב ש"טוב לומר" לפני התפילה שמכוון לתת צדקה בין היתר "ולעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס כדי שזכות רבי מאיר בעל הנס יגן בעדנו שנעבוד את בוראנו עבודה שלימה... ולא תאונה אלינו רעה ונגע לא יקרב באהלינו, וכדי שבזכות רבי מאיר יהיה כל זרעי זרע קדש".
0 תגובות