בזמן שנושאת המטוסים האמריקנית "אברהם לינקולן" וקבוצת התקיפה שלה חוצות את מימי המפרץ, וכטב"ם אחד איראני שחגג במפגן נוכחות הושמד ברדכו אל נושאת המטוסים.
הסיפור האמיתי מתרחש עשרות מטרים מתחת לפני המים, שם טהרן מפעילה דוקטרינה ימית א-סימטרית שנועדה לאתגר את השליטה האמריקנית בנתיב האנרגיה הקריטי בעולם.
איראן אינה מנסה לבנות צי שיוכל להתייצב פנים אל פנים מול הצי החמישי, אלא היא פורסת "נחיל שקט" של צוללות שנועדו להפוך את מצר הורמוז למלכודת אסטרטגית, תוך ניצול העובדה שדרך המסדרון הצר הזה עוברים מדי שנה נפט וסחורות בשווי של מעל טריליון דולר.
איראן מפעילה כיום את אחד מציי הצוללות הגדולים והמגוונים במזרח התיכון, הכולל בין 28 ל-30 כלי שיט.
הכוח המוביל את האסטרטגיה הזו הוא צי של כ-20 צוללות ננסיות מסוג "גדיר" (Ghadir), כלי שיט קטנים וקטלניים שמעוררים בקרב מפקדים איראניים השוואות נוסטלגיות לצוללות ה-U-boat ממלחמת העולם השנייה.
הצוללות הללו, השוקלות כ-125 טון בלבד, תוכננו במיוחד עבור המים הרדודים והמורכבים של המפרץ הפרסי; הן מסוגלות "לשכב" על קרקעית הים, להיטמע ברעשי הרקע ולהפוך כמעט בלתי ניתנות לגילוי עבור מערכות סונאר מתקדמות. למרות גודלן, הן חמושות בטורפדו כבד ואף מסוגלות לשגר טילי שיוט מסוג Jask-2 מתחת למים, מה שמאפשר להן לבצע מארבי פתע ולהיעלם בטרם תזוהה התקיפה.
לצדן פועלת צוללת ה"פאתח" (Fateh), "הכובשת", שהיא גאוות הייצור העצמי של איראן ומהווה את החוליה המקשרת בין הצוללות הננסיות לצוללות הכבדות. ה"פאתח" היא צוללת חצי-כבדה המצוידת במערכות ניהול קרב מודרניות, לוחמה אלקטרונית ויכולת שהייה של עד 35 ימים מתחת למים. המטרה האיראנית היא יצירת חוסר ודאות תמידי אצל היריב, תוך ידיעה שגם אירוע מוגבל שבו צוללת קטנה תפגע במכלית נפט עלול להקפיץ את מחירי האנרגיה העולמיים בעשרות דולרים לחבית.
ולסיום אלו - הצוללות ה"כבדות" (סדרת קילו) שלוש צוללות דיזל-חשמל באורך 74 מטרים מתוצרת רוסית המיועדות למים עמוקים. הן מסוגלות לשגר טורפדו, טילים בליסטיים ולפרוס מוקשים.
אולם, כשמקלפים את שכבות התעמולה, מתגלה תמונה מורכבת הרבה פחות מאיימת. למרות הדיבורים על עוצמה ימית, הצי האיראני סובל ממגבלות טכנולוגיות ופיזיקליות קשות; הצוללות הכבדות שלהם מתוצרת רוסיה (Kilo) כמעט ואינן רלוונטיות בתוך המפרץ בשל רדידות המים והתנאים הסביבתיים, מה שמאלץ אותן לפעול רק במים עמוקים הרחק מהזירה העיקרית.
בנוסף, למרות הצהרות חוזרות ונשנות על כוונות לבנות צוללות גרעיניות, מומחים קובעים כי מדובר בשאיפה שרחוקה מאוד מהיכולת הטכנית הנוכחית של טהרן, וכל הצי שלה נותר מבוסס על מנועי דיזל-חשמל מוגבלים.
בסופו של דבר, אין סיבה להתרגש יתר על המידה מה"צללים" הללו. איראן נאבקת תחת סנקציות כבדות שמקשות על תחזוקת הצי, וחלק ניכר מהצוללות הגדולות שלה מבלה זמן רב מחוץ למים לצורכי תיקונים. מולן ניצבות מערכות הלוחמה נגד צוללות של ארה"ב ובנות בריתה, שנחשבות לטובות בעולם ומותאמות להתמודד גם עם איומים במים רדודים.
הצי התת-ימי של איראן הוא אמנם מטרד מבצעי וכלי ללוחמה פסיכולוגית, אך הוא רחוק מלשנות את מאזן הכוחות הימי מול עוצמה טכנולוגית מערבית.
0 תגובות