במסגרת סדרת הראיונות הפופולרית "השם אחד" באתר 'כיכר השבת', מארח יוסי עבדו לשיחה מרתקת וחשופה את איש התקשורת והמרצה דולב דוידוביץ'.
מי שגדל כאתאיסט גמור בלב קריית גת והגיע עד לנבחרת ישראל באגרוף, חושף בריאיון סוער ומלא אמונה את המסלול הקיצוני שעבר - מהצקות מכוונות לחרדים ברחוב ובזלזול מוחלט בדת, דרך רגעי שקט תחת הכוכבים בשמירות בקו עזה ועד ל"נשיקה מאלוקים" שקיבל בדמות נס גלוי ששינה את חייו לעד.
ילדות חילונית קיצונית: "שונא חרדים, שונא יהדות"
בילדותו בקריית גת, דולב היה רחוק מהדת כרחוק מזרח ממערב. "ילדות מדהימה מפוצצת בחוויות טובות, חברים טובים. מאוד חילונית אמנם, ילדות יותר חילונית מכנראה מכל חילוני ממוצע", הוא מתאר. "שזה אומר גם לא יום כיפור, שבת כמובן לא".
דולב לא היה רק אדיש לדת – הוא היה אנטי. "הייתי שונא חרדים, שונא יהדות, שונא כל דבר שבקדושה", הוא מודה בכנות מפתיעה. "כל דתי חרדי שהיה מתיישב לידי ברכבת הייתי מציק לו – איך אה למה אתם לא מתגייסים? מי אמר שיש אלוקים? איפה אלוקים היה בשואה?". "הייתי חוזר מהבית ספר, הייתי הולך עושה סלפי עם בנות סמינר. הולכות בנות, עושה איתן סלפי, הן בורחות מהסלפי. סתם הייתי מציק לחרדים".
ביום כיפור, הוא מספר, היה יוצא עם חברים לאכול סנדוויצ'ים דווקא ליד אנשים מסורתיים כדי לעצבן אותם. "היינו ביום כיפור יוצאים עם סנדוויצ'ים לעצבן את הספרדים, כאילו הספרדים הם היו יותר מסורתיים אז אנחנו היינו מעצבנים אותם".
האינטלקטואל שמרד: "אנחנו הנאורים, כל השאר טיפשים"
דולב למד בכיתת מחוננים ועסק במקצועות ריאליים כמו פיזיקה, מתמטיקה וכימיה. "הייתי דרך אגב גם בכיתה למחוננים, זה מסלול כזה של ילדים חכמים", הוא מספר. "למדתי בגיל מוקדם פיזיקה, מתמטיקה, ביולוגיה, כימיה... וכאילו אתה עוסק כל הזמן במקצועות של מדע, אז אוטומטית אתה יוצר לעצמך איזושהי תחושה שאני אתאיסט, אין אלוקים וכל מי שטוען שיש אלוקים הוא טיפש. הוא טיפש וכל המשפחה שלו טיפשים וזה טמטום. זאת אומרת אנחנו הרציונליסטים החילונים הנאורים, אנחנו לא מאמינים באלוקים".
אבל למרות האתאיזם, דולב זוכר ניצוץ ילדותי. "בגיל בערך חמש שאלתי את אמא שלי עליה השלום איך אלוקים רואה אותנו? והרי יש תקרה. אמא שלי ענתה לי שאלוקים רואה גם דרך התקרה".
הסדק הראשון: פגישה עם חסיד גור
בניגוד לכל הציפיות, דווקא ההתגרויות של דולב בחרדים הביאו אותו לנקודת מפנה. "קרתה לי תקלה, תקלה שעצרתי איזשהו חסיד גור אחד... ושאלתי אותו כמה שאלות חצופות ונהיינו חברים".
הוויכוחים הליליים עם החסיד פתחו לו צוהר לעולם שלא הכיר. "הוויכוחים שהיו לי עם אותו יהודי גרמו לי להבין שליהדות כן יש תשובות. היו הרבה שאלות שהוא ידע לענות לי תשובות וזה קצת הפחיד אותי". אחת ההוכחות שהכתה בו הייתה דווקא מדעית: "הוא דיבר איתי על כך שיש מדענים שגילו שרמת הקרישיות בדם הגבוהה ביותר זה ביום השמיני... מי שכתב את התורה כבר מראש ידע את מנגנוני הקרישה".
השקט של עזה: "לא ייתכן שהגעתי לכאן ל-120 שנה של גלידות ומסיבות"
השירות הצבאי בקו עזה סיפק לדולב את הפלטפורמה לניתוק מרעש החיים. "אתה נמצא בשמירה, אתה נמצא בקו עזה, רק אתה והכוכבים וזהו... לפתע התחלתי לשאול שאלות והבנתי דבר אחד: לא ייתכן שהגעתי לכאן לעולם ל-120 שנה של גלידות, שניצלים, בנות, מסיבות וסמים ובסוף אתה מת ואוכלים אותך תולעים. חייב להיות משהו מעבר".
דולב קרא את הספר "האדם מחפש משמעות" של ויקטור פרנקל, אבל לא הסתפק בתשובה. "אמרתי, רגע, מה אני עובד על עצמי? מה אני אמציא לעצמי משמעות? או שיש משמעות ואני צריך לגלות אותה, או שאין משמעות".
הנס בשיחים: "נשיקה מאלוקים"
אחרי שהתחיל להשתכנע שכלית שיש בורא לעולם, דולב ביקש אות. "אמרתי לעצמי בלב – בורא עולם, אם אתה באמת קיים, תעשה לי נס. אני מת מרעב".
מה שקרה אחר כך נחקק בו לעד. "ולא עברה חצי דקה... מצד שמאל היו שיחים ובתוכם הייתה מונחת שקית כחולה – טפוצ'יפס ענק. ככה על השיחים. מונח מחכה לי. הבנתי. יש פה איזה נשיקה מאלוקים. כאילו אלוקים מראה לי את הדרך. אני קיים אני רוצה קשר איתך".
"נהרסו לי החיים": הרגע שבו הבין שהיהדות אמת
דולב חקר דתות שונות לפני שהגיע למסקנה. "שמתי את הבודהה בצד. נשאר לי הנצרות והאסלאם... והבנתי שהן מושתתות על היהדות. אם היהדות אמת – הן לא יכולות להיות אמת כי היהדות טוענת לבלעדיות".
אבל ההבנה הזו לא הביאה שמחה – לפחות לא בהתחלה. "נהרסו לי החיים. אמרתי וואי זה באסה... ופחדתי לחזור בתשובה כי התפיסה שלי הייתה שלחזור בתשובה זה להשתנות לוותר על מי שאתה. היום אני מבין שלחזור בתשובה זה לא לוותר על מי שאתה אלא זה לשדרג את מי שאתה".
הדמעות ברנו מגאן: השבת האחרונה בים
אחד הרגעים המרגשים בראיון הוא תיאור התקופה שבין ההבנה למעשה. דולב נהג ברכבו הישן – "רנו מגאן 2001 ידנית" – לעבר חוף הים בשבתות האחרונות. "השבתות האחרונות שלי אני זוכר אחת השבתות נסעתי לים... והשיר של אברהם פריד 'ריבון העולמים' התנגן. פשוט נסעתי ובכיתי מאוד. הדיסוננס הזה בין ההכרה שיש אלוקים לבין זה שאתה עדיין נוסע לים בשבת כי קשה לך".
כשהגיע לראשונה לבית המדרש, דולב היה בהלם. "ראיתי חבר'ה צעירים עומדים סביב רב וצועקים עליו. לא הבנתי, ככה החרדים צועקים על מבוגרים? אמרו לי לא, זה ריתחא דאורייתא, אש התורה".
כשנשאל מה היה עונה לבחור חילוני שיוצא מהמלחמה וטוען לפרזיטיות, דולב השיב בישירות: "בתור אחד שהרגיש ככה בעבר, אני מבין אותו... אבל עם כל הכבוד, אתה עומד כאן אפיקורס גמור ללא תורה וללא סממנים יהודיים ואתה קורא לי פרזיט? אני יהודי בארץ היהודים שלא מוכן להתגייס לצבא שמעוניין לעקור ממני את הזהות היהודית שלי. אז עד שמדברים על פרזיטיות – מה עם השבת האחרונה? שמרת?".
לסיום הרךאיון, דולב הדגיש: "תפיצו את האור שנחשפתם אליו, אבל לא על ידי הטפה וכפייה, זה רק מרחיק. פשוט תהיו אתם. כשהסביבה רואה כמה טוב לכם, זה הדבר שמקרב ביותר. תבינו שיש לכם אחריות ואתם שגרירים של בורא עולם".
0 תגובות