במסגרת פינת ביקורת הספרים החדשה, התיישבנו לשיחה מרתקת עם הרב מוישה גוטמן. על הפרק: ספר אב-כרס שמוציא את הציבור החילוני למסע בנבכי המשפחה החרדית, הסוד האישי והמטלטל שנחתך בעריכה, והקרבות האידיאולוגיים על סופו של הסיפור.
לא בכל יום נוחת על שולחננו קונטרס מכובד המחזיק כמעט 800 עמודים. נדרשו לא מעט נסיעות באוטובוסים כדי לצלוח את היצירה החדשה של הרב מוישה גוטמן, אך ההפתעה הגדולה ביותר אינה מסתתרת רק בעובי הכרך, אלא בזהות המוציאים לאור: "ידיעות ספרים" ו"ספרי עליית הגג".
מ"סכנת כיווץ" ועד להסכם פרסום
הדרך להוצאת הספר התחילה דווקא מטור דעה בעיתון 'הארץ'. לפני כ-13 שנים, בעקבות התבטאות של העיתונאי ירון לונדון שייחל "לכווץ" את החרדים, פרסם גוטמן מאמר תגובה נוקב תחת הכותרת "אדם בסכנת החבצה".
מי שקרא את הטור היה ד"ר יהודה מלצר, מנכ"ל הוצאת "ספרי עליית הגג". מלצר יזם פגישה עם גוטמן וביקש ממנו בקשה אחת ברורה: לכתוב ספר שיעניק לקורא החילוני הצצה אותנטית לתוך הבית והמשפחה החרדית.
"בנו של יהודה, עילי מלצר, קרא את כתב היד בדרך," מספר גוטמן בסיפוק. "הוא אמר לי: 'תקשיב, פעם ראשונה בחיים שאני מבין את האדם החרדי. אני לא מסכים איתו חלילה, אבל אני מבין אותו'. שם הבנתי שהצלחתי במשימה."
כדי להנגיש את העולם הזה, גוטמן לא דילג על הפרטים הקטנים. מושגים שברורים לכל ילד חרדי, כמו נטילת ידיים של בוקר או קריאת שמע שעל המיטה, הוסברו בספר כדי לתת לקורא החילוני תחושה שהוא "פרפר על הקיר" בתוך הבית החרדי, כפי שמגדיר זאת המחבר.
הטראומה האישית שנחתכה בעריכה
במרכז העלילה עומדים ההורים, צבי-צבי וגילה, הנאלצים להתמודד עם בנם מוטי בן ה-16 שמחליט ביום בהיר אחד לעזוב את הדרך. צבי-צבי מתואר כאדם אובססיבי, כפוף לחלוטין וללא פשרות לחיי התורה וההלכה, מה שמוביל לקושי עצום כשהמציאות טופחת על פניו.
אך השאלה הגדולה שמרחפת מעל הספר – "למה שילד פתאום יעזוב הכל?" – קיבלה במקור תשובה מטלטלת במיוחד, המבוססת על סיפורו האישי והחשוף של גוטמן עצמו, שנחשף לראשונה במהלך הראיון.
גוטמן סיפר כיצד בגיל 14 חיטט במגירות הוריו ומצא מסמכים פסיכיאטריים קשים על אביו. "הייתי בחור צעיר, פצצת אטום נופלת על ראשי," הוא משחזר בכאב. הוא איבד כל אמון באביו, עד שבגיל 16 התבררה לו האמת: המסמכים זויפו שנים רבות קודם לכן רק כדי להשיג לאב פטור מהצבא.
"ארבע שנים חייתי בטראומה שהכל מזויף. את התחושה הזו, של אובדן אמון מוחלט באב ובכל מה שהוא מייצג, הכנסתי למוטי בספר. אבל בעריכה הורידו את זה. אמרו לי: 'זה לא אמין'. צעקתי: 'מה לא אמין? אני עברתי את זה!' אבל הם ענו: 'כן, אבל אתה נשארת חרדי, נכון?' ובגלל זה הקטע הוסר."
קרבות אידיאולוגיים מול העורכים
הספר מספק הצצה לא רק לנשירה עצמה, אלא בעיקר לחיים של אלו שנשארו מאחור. גוטמן מדגיש שהרגש השולט אצל ההורים אינו רק הבושה החברתית, אלא רגשות האשם המייסרים – "איפה טעינו?".
לאורך הסיפור, ההורים נקרעים בשאלת הקשר עם הבן שעזב. בעוד צבי-צבי דורש ניתוק מוחלט, גילה האם נאבקת לשמור על קשר. הדילמה הזו הובילה לעימות חריף בין גוטמן לבין צוות העורכים.
"לגבי הסוף של הספר, היו לי לפחות שלוש ישיבות מול שלושה אנשי שמאל חילונים. הצעקות בקעו עד התקרה. אני רציתי סוף שבו גילה מודה לצבי-צבי: 'צדקת, צריך לנתק את הקשר'. והם פשוט לא רצו את הסוף הזה."
במציאות, מסביר גוטמן, ההתמודדות משתנה ממקרה למקרה. ההחלטות מתקבלות בהתאם לסיטואציה ול"דעת תורה", כאשר לעיתים ההנחיה היא לקרב ולעיתים, במיוחד אם יש חשש להשפעה על אחים נוספים בבית, ההוראה היא לנתק את הקשר בתוך תחומי הבית.
לקראת הספר הבא
למרות שהספר קוצץ מכ-1,000 עמודים ל-768, הוא מציג תמונה עשירה, מורכבת וארוכת נשימה על משפחתיות, זוגיות ואמון.
רגע לפני סיום, גוטמן פיזר רמז עבה לגבי הפרויקט הבא שלו, שצפוי לעסוק בדיוק בנושאים של מורכבויות דתיות בתוך זוגיות קיימת: משפחה שבה ראש המשפחה מחליט לפתע לשנות כיוון. ננוספות. צפו בראיון המלא.
0 תגובות