"זו התפרעות שיצאה משליטה" כך פותח עורך אתר סרוגים אריה יואלי את העימות הדרמטי, כשהוא נשאל על ידי המגיש משה מנס האם אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמת אזרחים. יואלי דוחה את ההגדרה הכבדה, אך מזהיר מפני האנרכיה המשתוללת ברחובות. מנס, מנגד, משקף את העמדה החרדית הקלאסית: צעירים שיושבים ולומדים, מונעים מאמונה עמוקה, עושים את מה שהורו להם רבותיהם ופשוט חוששים "למסור נפש למען כלל ישראל" בדרך שנוגדת את השקפת עולמם.
יואלי מנפץ את מה שהוא מכנה "בלון" האידאולוגיה החרדית
"לבחור ישיבה שיושב ולומד, מה אכפת לו אם הוא יושב ולומד בישיבת 'תורה ויראה' או שהוא יושב בישיבת כלא 10? יש לך גמרא, ארוחת בוקר, סדר א', ארוחת צהריים, סדר ב' – שב תלמד."
שתיקת המיינסטרים החרדי מהדהדת
אחת מנקודות הרתיחה בראיון נוגעת להיעדר הגינוי מצד ההנהגה החרדית המרכזית. יואלי משווה את המצב ליחס כלפי "נוער הגבעות": בעוד שרבני הציונות הדתית ומנהיגיה ממהרים לגנות מעשי אלימות של קיצונים (כמו פגיעה בכפרים ערביים) ומבהירים ש"זה לא אנחנו", ההנהגה החרדית, לדבריו, בחרה לשתוק לנוכח ההתפרעויות מול ביתו של השופט סולברג.
"עד שלא סחטו מהם ב-12 בלילה, ארבע שעות אחרי האירוע... תגידו איזה מילה רעה," תוקף יואלי, ורואה בהיעדר הגינוי החד-משמעי מעין הסכמה שבשתיקה שמכשירה את הקרקע להמשך האנרכיה. מנס מנסה לצנן את האווירה וטוען שהמפגינים לא באמת באו "לשבור לשופט את הצורה", אך יואלי מתעקש: שבירת חלונות ומכוניות היא קו אדום שדורש זעזוע מערכתי.
תרחיש האימה: כשהקיטור יהפוך לדם
לקראת סיום, כשהדיון מגיע לנקודת שיא של מתח, מנס מעלה את השאלה המטרידה ביותר: מהו התרחיש הגרוע ביותר שעלול להתפתח כאן? התשובה של יואלי לא משאירה מקום לספק או לאופטימיות זהירה:
"שפיכות דמים. שמישהו יירה על מפגינים או שמפגינים ישברו את העצמות לאיזה מישהו, וזה יהיה אסון."
על דבר אחד שניהם מסכימים. אנחנו מתקרבים לתקופת הקיץ ובין המצרים – זמן שמבחינה היסטורית הוא גרוע למלחמות אחים, אז אולי עדיף שלא.
0 תגובות