בתקופה האחרונה, בפרט במגזר החרדי, צצים מכל עבר אנשים המייחסים לעצמם יכולות אל-טבעיות. חלקם אפילו עוטים אצטלה רבנית ומספרים על "מופתים" אדירים שהם מחוללים. אך מבט קרוב אל מאחורי הקלעים מגלה אמת פשוטה בהרבה: לא כוחות על, אלא אחיזת עיניים מתורגלת היטב.
כדי להבין כיצד התעשייה הזו פועלת, אירחנו באולפן את בצלאל הקוסם – אברך שיושב ולומד תורה במשך רוב שעות היום, וב-37 השנים האחרונות משמש גם כקוסם מקצועי שמכיר כל טריק בספר.
מבחן ה-CIA: למה "קוראי המחשבות" מופיעים בבר מצוות?
"אמנות הטלפתיה וקריאת המחשבות הפכה בשני העשורים האחרונים לענף נפרד ומרשים בעולם הקסמים," מסביר בצלאל. הסיבה שהתחום הזה תופס תאוצה דווקא בציבור החרדי אינה נובעת מתמימות, אלא להפך – מאמונה שורשית. ביהדות, אנו אמונים על כך שלצדיקים ש"קראו ושנו" יש כוחות רוחניים אמיתיים. הבעיה מתחילה כשאנשים ללא שום רקע רוחני תופסים טרמפ על האמונה הזו ומנצלים אותה. לבן אדם מאמין הרבה יותר קל "למכור" כוחות נסתרים מאשר לאדם אתאיסט שמחפש הסבר רציונלי לכל תופעה.
בצלאל מציג טיעון לוגי מוחץ שמפריך את תעשיית קוראי המחשבות: אם לאדם יש באמת יכולת טלפתית – הוא לא היה מופיע באירועים תמורת כמה אלפי שקלים.
"אדם כזה היה צריך להיות מועסק בשב"כ או ב-CIA. הוא היה יושב מול סוכנים כפולים או מחבלים ושולף מהם מידע ברגע. עובדה שראינו בניסיון ההתנקשות בנשיא טראמפ – ה-FBI עמל קשות כדי לפרוץ לטלפון של המתנקש תומאס קרוקס, בעוד שכל בחור צעיר שמתחיל ללמוד 'אמנות חושים' לומד בשיעור הראשון טריק איך 'לפתוח' טלפונים של מתנדבים בקהל. המסקנה ברורה: ללא שיתוף פעולה אקטיבי (גם אם סמוי) של המתנדב או שימוש בטריקים – אין שום קריאת מחשבות."
ההטעיה הגדולה: אורי גלר וצייד הנוכלים
כדי להמחיש את ההיסטוריה של רמאויות הבמה, מזכיר בצלאל את ג'יימס רנדי – קוסם אגדי (ותלמידו של הודיני) שהקדיש את חייו, עד פטירתו בגיל 91, לחשיפת נוכלים, מדיומים ושרלטנים. רנדי אף הציע פרס של מיליון דולר למי שיוכיח יכולת על-טבעית תחת תנאי מעבדה – פרס שמעולם לא נדרש.
הסיפור המפורסם ביותר הוא העימות העקיף של רנדי מול אורי גלר בשנות ה-70. גלר כבש את ארצות הברית עם "כוחותיו" לכופף כפיות ומפתחות. ב-1973, לפני הופעתו של גלר בתוכנית טלוויזיה מרכזית, רנדי ייעץ למפיקים כיצד למנוע מגלר להשתמש בטריקים שלו (כמו מניעת יכולתו להזיז מגשים כדי לזהות משקלים שונים). התוצאה? גלר ישב בשידור חי במשך עשרים דקות, טען ש"האנרגיות שלו חלשות היום", ולא הצליח לבצע שום קסם.
בדיוק כמו רבני שקר שמאשימים את ה"אנרגיה" כשברכתם לא מתגשמת, כך פועלים אמני חושים כשהטריק מסתבך.
דעת תורה: האם מותר לעשות קסמים?
הנקודה המרתקת ביותר בשיחה נוגעת בפן ההלכתי. איסור "מעונן" המוזכר בתורה זכה לדיונים נרחבים בקרב הפוסקים. בעוד שיש מחלוקת ראשונים (הסמ"ג לעומת הרמב"ם) לגבי מהות ה"אחיזת עיניים" האסורה, פוסקי דורנו הכריעו בסוגיה בצורה מעשית.
גישת ההלכה לקסמים מודרניים החזון איש (על פי תשובת הרב שטרנבוך): אם הקהל יודע שמדובר בתרגילים וזריזות ידיים ולא בכוחות כישוף, הדבר מותר. הגר"ח קניבסקי זצ"ל: בצלאל מעיד כי הציג בפניו את פסיקת החזון איש לפני כ-30 שנה, והגר"ח אישר כי ניתן לסמוך על כך ("אם החזון איש אמר ככה, זה בסדר"). הכלל המנחה: חובה על הקוסם להבהיר ולשים שלט המודיע שמדובר בטריקים, זריזות ידיים ואחיזת עיניים בלבד, כדי לא להכשיל את הציבור באמונה בכוחות טומאה או עבודה זרה.
רולטה רוסית באולפן: "אל תנסו את זה בבית"
לקראת סוף הראיון, בצלאל עבר מהסברים להדגמות חיות באולפן, כדי להוכיח עד כמה קל לתעתע בחושים:
"המגע הרואה והאינו נראה": בצלאל שם על עיניי כיסוי שחור ואטום לחלוטין. למרות שלא נגע בי כלל, הרגשתי בבירור טפיחות על הכתף ותזוזה של היד. המצלמות הוכיחו שהוא עמד במרחק ממני, אך המוח השלים את התמונה בגלל מניפולציות של תזמון וסוגסטיה.
משחק הדמים (הרולטה הרוסית): הטריק המסוכן ביותר באולפן. בצלאל הביא שקיות נייר אטומות. באחת מהן הוסתר דוקרן מתכת חד מאיים. לאחר שערבבתי את השקיות בעצמי בזמן שהמצלמה ואני הוסתרנו, בצלאל חבט בשקיות בעוצמה אחת אחרי השנייה, כשהוא מסתמך כביכול על "האינטואיציה" שלי כדי לדעת היכן הדוקרן. רגע השיא הסתיים בשלום, כשבשקית האחרונה שנותרה נמחץ תפוח אדמה ענק על ידי הדוקרן – מה שמוכיח את הסכנה האדירה. "חובה להזהיר את הילדים: אל תנסו את זה לעולם בבית," סיכם בצלאל. "מדובר בטריקים שמצריכים ידע, הנדסה ולמידה מדויקת. היו בעבר תקלות קשות של אנשים שניסו לחקות את זה ונפצעו אנושות".
המסר המרכזי שעולה מהראיון ברור: אמונה תמימה היא נכס יקר ביהדות, אך יש לשמור עליה מכל משמר מפני אלו שמבקשים לעשות עליה סיבוב. כשאתם רואים מופת או קריאת מחשבות יוצאת דופן – זכרו שתמיד יש טריק, גם אם אתם לא רואים אותו.
0 תגובות