מדינת ישראל מתייחדת היום עם זכרם של 25,648 חללי מערכות ישראל ו-5,313 נפגעי פעולות האיבה. המספרים הללו, שנכתבו בדם לאורך דורות, קיבלו בשנה האחרונה פנים ושמות חדשים – בקרבות ההגנה על הבית ובמערכה המתמשכת ברצועת עזה ובדרום לבנון.
בתוכנית המיוחדת "דבר ראשון" לרגל יום הזיכרון, יצאנו למסע בין דפי ההיסטוריה המדממים של היישוב היהודי בארץ ישראל – מסע שמתחיל באברך חרדי במאה ה-19 ומסתיים בלוחם שנפל רק לפני ימים ספורים.
החלל הראשון: האברך שהגן על ירושלים
רבים אינם יודעים, אך השם הראשון ברשימת חללי מערכות ישראל הוא הרב אהרן הרשלר הי"ד. אהרן, אברך חרדי ותלמיד חכם שעלה מהונגריה, התגורר בשכונת משכנות שאננים. בטבת תרל"ג (1873), כשכנופיית פורעים פשטה על השכונה, אהרן לא הסתתר. הוא יצא להגן על בתי השכונה ועל טחנת הקמח המפורסמת, נורה ב-12 כדורים, ולאחר מאבק על חייו בבית החולים – השיב את נשמתו לבורא.
הוא היה החלל הראשון שנפל על הגנת היישוב היהודי עוד לפני הקמת המדינה. מנגד, רק לפני ימים אחדים, נוסף לרשימה השם האחרון: רס"ל (במיל') לידור פורת ז"ל, בן 31 מאשדוד, שנפל בקרב בדרום לבנון בי"ח באפריל 2026. בין אהרן ללידור מפרידות 153 שנים, אך לשניהם גורל אחד – הגנה על ארץ הקודש מול אויב אכזר.
"השכול האופטימי": סיפורם של האחים ריבלין
לב התוכנית הוא ראיון מעורר נפש עם יוסי ריבלין, בן למשפחה חרדית ממושב תפרח, שאיבד שניים מאחיו – אביעד וגיגי ז"ל – בטבח במסיבת הנובה בשביעי באוקטובר.
בראיון מרטיט מבית העלמין בסוסיה, משחזר יוסי את רגעי התופת: "ארבעה אחים שלי יצאו לעבוד שם. יוחאי ועינון ניצלו בניסים גלויים, אבל גיגי ואביעד לא חזרו". יוסי מתאר את רגעיו האחרונים של גיגי, שהתקשר לאחיו כשהוא פצוע אנוש: "הוא נשאר איתו בטלפון, בוכה איתו, עד הנשימה האחרונה. אחרי שבע דקות גיגי כבר לא דיבר".
יוסי, שפתח את הסטטוס "השכול האופטימי", מסביר כיצד הוא בוחר בחיים מתוך השבר: "אני אפר לרגליהם של עומדי התורה, אבל אי אפשר לראות רק את הארבע אמות שלי. יש פה אנשים שהקריבו את החיים שלהם כדי שנוכל לחיות. תקדישו את הלימוד לזכרם, תעשו דברים טובים".
בימים אלו יוצא יוסי במיזם מרגש לזכר אחיו: הקמת בית לחיילים בודדים ביישוב עתניאל. "זה מה שייתן להורים שלי את התרופה לקום מהמקום," הוא אומר. "חייל שחוזר מהלחימה יוכל לבוא אלינו, לראות סעודת שבת, להתחבק ליהדות ממקום של אהבה. לא ניתן למחבלים להראות שהם ניצחו".
"כהנים במשכן הנשמות"
במהלך התוכנית אירחו המגישים את הרב שלום מלול, ראש ישיבת עמית יגל אשדוד ורב החטיבה לטיפול בחללים. הרב מלול, ששירת למעלה מ-400 ימים במילואים מאז פרוץ המלחמה, שיתף בתחושותיו מעבודת הקודש המורכבת בזיהוי וטיפול בחללי צה"ל והטבח.
"המקום הזה, שאליו התנקזו הקדושים מהשדות, מהקיבוצים ומהבתים – התקדש בקדושתם," מסר הרב מלול. "הרגשנו כמו כהנים העובדים במשכן של נשמות". הרב התייחס לשאלה כיצד שומרים על חוסן נפשי במחזות קשים כאלו, והסביר כי המשמעות והתחושה של "שלוחי מצווה" הן שמגנות על הלב: "אנחנו רואים בהם הרוגי מלכות, צדיקים גמורים. הראייה הזו משאירה חותם של אור, לא של חושך".
במהלך הראיון שיתף הרב בסיפורים שטלטלו את צוותי הזיהוי: אורי שני ז"ל, חלל שהגיע ביום השני למלחמה, שזיו פניו והקדושה שהפיץ השפיעו על כל הנוכחים בחדר עוד לפני שנודע סיפור גבורתו המופלא בקרב. ושלמה דמיטרי רצ'ניקוב ז"ל, חייל שנולד ברוסיה לאב נוצרי, גילה את יהדותו, עלה לישראל לבדו ונפל בקרב גבורה בגולני. הוא הגיע ל"שורה" כשהוא עטוף בטלית תימנית ובבד של סוכה.
מסר לבחורי הישיבות
התוכנית נגעה גם בנקודה כואבת המלווה את בחורי הישיבות בתקופת המלחמה – תחושת האשמה. המגישים משה מנס וישראל מאיר דיברו על האתגר שבחזרה ללימודים בצל המלחמה.
"הם שומעים את השיח מסביב, את הוויכוח על הגיוס, ולפעמים מרגישים 'איפה אנחנו בסיפור הזה?'", אמר אחד המגישים. "אנחנו כאן כדי לומר להם: אנחנו מעריכים אתכם. לימוד התורה שלכם נחוץ וההצלחה שלכם היא ההצלחה של כלל ישראל".
יוסי ריבלין, שמסר את המסר החזק ביותר, פנה ישירות למגזר החרדי: "אני אפר לרגליהם של עומדי התורה, אבל אי אפשר לראות רק את הארבע אמות שלי. אלו אחים שלנו. תקדישו את הלימוד לזכרם".
התוכנית המלאה משלבת תיעוד בלעדי מהחזית, עדויות מצמררות מהקרבות בלבנון, ומחשבות על מהות הזיכרון במגזר החרדי. בין אהרן הרשלר הי"ד מ-1873 ללידור פורת ז"ל מ-2026 – 153 שנים של הקרבה, מסירות נפש ואהבת הארץ.
יהי זכרם ברוך.
0 תגובות