רבים בישראל חשים בימים אלה תסכול ובלבול עמוק. הציפייה שטראמפ ימשיך בקו התקיף והבלתי מתפשר מול איראן ובנות בריתה התחלפה בחשש מפני מגבלות ולחצים מצד וושינגטון, שמשפיעים ישירות על הלחימה וגובים מחיר בחיי אדם בלוחמה בלבנון. אך בשיחה עם משה מנס במסגרת התוכנית דבר ראשון מסביר הפרשן שמואל רוזנר כי מי שמזהה כאן "תפנית" פשוט לא הבין את האיש מלכתחילה.
"דונלד טראמפ לא התהפך, הוא ממשיך להיות בדיוק מה שהוא היה לפני חצי שנה ושנה. הוא אדם שעושה את החשבונות של עצמו ולא של אחרים. להיות בלתי צפוי זה הדבר הכי צפוי אצלו. נוח לנו כשהוא איתנו, ופחות נוח כשהוא לא – אבל צריך לקחת בחשבון שהוא לא תמיד יהיה שם".
מאזן האימה הכלכלי: מדוע ארה"ב החליטה "לחתוך"?
כשמנסים לפענח את הרציונל מאחורי הצעדים האמריקאיים, עולה תמונה של הערכת מצב מחודשת בוושינגטון. טראמפ כיוון להישג מהיר ודרמטי, אך המציאות בשטח טפחה על פניו.
המהפכה הפנימית באיראן שרבים קיוו לה לא התרחשה, והמשטר בטהרן סירב לוותר באופן מלא על תוכנית הגרעין שלו. בנוסף ככל שהזמן עבר, החלו להצטבר מחירים כלכליים, פוליטיים ובינלאומיים כבדים שוושינגטון לא רצתה לשאת בהם עוד.
בנקודה זו, טראמפ פעל כאיש עסקים מובהק והחליט לחתוך הפסדים. "הוא החליט שמה שיכול היה להשיג הוא כבר השיג, ויותר מזה לא ישיג – או שהמחיר יהיה כבד מדי", מסביר רוזנר.
"צריך לזכור: האיום האיראני על ישראל והאיום האיראני על ארה"ב הוא לא אותו איום. ארה"ב תמיד יכולה לשגת אל מאחורי החופים שלה ולסמוך על היותה מעצמה גלובלית. אנחנו צריכים להישאר פה עם הבעיה הזו."
המערכה השנייה נגד איראן: ניצחון טקטי, כישלון אסטרטגי. בעוד שחלק מהפרשנים מדברים על השפלה אמריקאית ואחרים מדגישים את הפגיעה הקשה בכלכלה האיראנית, רוזנר מציע ניתוח מפוכח שאינו צבוע בשחור ולבן. איראן נחלשה פיזית. יש לה פחות טילים, פחות מטוסים ופחות ספינות. אך מעמדה האזורי והעולמי של איראן התחזק. היא מגיעה לשולחן המו"מ בשוויץ בעמדת כוח.
איראן הוכיחה לעולם, ובפרט למדינות האזור, שיש לה את כוח העמידה והנחישות לגרום לאמריקאים להתקפל מהר יותר מכפי שהיא עצמה מתקפלת. בעוד שבשווייץ מתנהלות פסגות שבהן האיראנים מנצלים את הבמה להקנטת טראמפ והשפלת האמריקאים, המדינות השכנות מביטות בטהרן ורואות בה את המנצחת האמיתית של הסבב הנוכחי.
לאן הולכים מכאן? חמש השנים הבאות
לאיראנים נותרו שנתיים להתנהל מול ממשל טראמפ הנוכחי. מאחר שהם מבינים שמדובר בנשיא בלתי צפוי שכבר הוכיח יכולת שימוש בכוח, ההערכה היא שהם ינסו למקסם הישגים מבלי למתוח את החבל יתר על המידה, כדי לא לדחוק את טראמפ לפינה שתחייב אותו להגיב צבאית. אולם, הדאגה האמיתית של ישראל צריכה להיות לטווח הארוך יותר. בעוד שנתיים עשוי להיבחר נשיא שיהיה נוח עוד יותר לאיראנים, והרבה פחות קשוב לישראל. בנוסף מעמדה של ישראל בתוך ארה"ב נמצא במגמת ירידה, ויכולת ההשפעה שלה על השיח הציבורי והפוליטי בוושינגטון פחתה משמעותית.
ישראל ניצבת בפני אתגר היסטורי המחייב שינוי תפיסתי עמוק. רוזנר מתווה שלושה יעדים מרכזיים שישראל חייבת לפעול למענם כבר עכשיו. הפעילות שלנו צריכה לגרום לאמריקאים להבין מחדש שישראל חזקה ויציבה היא נכס חיוני עבורם, ושאיראן חזקה מהווה איום ישיר על האינטרסים של ארה"ב. כמו כן עלינו לפתח כלים צבאיים, כלכליים ומדיניים שיאפשרו למדינת ישראל לעמוד במערכות ארוכות ומורכבות בעצמה. צריך גם להפנים שרמת התמיכה האמריקאית הגורפת שהתרגלנו אליה ב-30 השנים האחרונות אינה מובנת מאליה, וייתכן שלא תחזור בקרוב.
0 תגובות