ביום שבו עם ישראל מציין 1,958 שנים לחורבן בית המקדש השני, התכנסו באולפן 'דבר ראשון' המגישים משה מנס ואריאל שרפר למשדר מיוחד. ביום-יום, השניים לא פעם חלוקים בדעותיהם ואף מציבים את עצמם משני עברי המתרס של השיח הציבורי, אך ביום תשעה באב, המסר היה ברור: "האויבים שלנו שבאים להשמיד אותנו, לא מסתכלים עם כיפות סרוגות, כיפות שחורות או בלי כיפות בכלל. הם באים להרוג אותנו רק בגלל שאנחנו יהודים".
במהלך המשדר המיוחד, שילבו השניים חשבון נפש נוקב על השסעים בחברה הישראלית, יחד עם סיפורי חורבן אישיים ומבט פרקטי על השעות הארוכות של הצום.
"המחלוקת היא הוכחה שאנחנו משפחה. האדישות היא האסון"
החלק הראשון של המשדר הוקדש לכאב הפנימי של עם ישראל. אל האולפן הצטרף הרב בן ציון נורדמן, רב בית הכנסת הגדול בחדרה, שניסה לעשות סדר במושג "אהבת חינם". מול ציטוטים קשים מהתקופה האחרונה ומתקפות נגד ציבורים ומגזרים, הרב נורדמן הציע זווית ראייה מרעננת: "מחלוקת שמגיעה מתוך אכפתיות מעידה שאנחנו משפחה אחת. הדבר הכי גרוע בעולם הוא האדישות – כשכבר לא אכפת לך לאן השני הולך".
הרב נורדמן התייחס גם לתופעות הפסולות של קיצונים התוקפים רבנים ותלמידי חכמים באלימות, כביכול "לשם שמיים" ובשם ההשקפה. לדבריו, התשובה אינה להיגרר לאלימות נגדית. הוא הזכיר את תגובתו של רבן יוחנן בן זכאי בזמן החורבן: "תן לי יבנה וחכמיה". המסר להיום, הסביר הרב, הוא שכל אחד צריך לדאוג לקהילה שלו, לבית שלו, ולהרבות שם טוב, מתוך אמונה שדרך האלימות אינה דרכה של תורה ואינה מייצגת את רוב עם ישראל.
מדוע אנחנו עדיין בוכים? הרב נורדמן שיתף תובנה עמוקה על עצם האבל: "חז"ל אומרים שהמת משתכח מן הלב לאחר 12 חודש. יעקב אבינו מיאן להתנחם על יוסף כי הוא הרגיש שהוא עדיין חי. אם אנחנו עדיין מתאבלים על ירושלים גם אחרי כמעט אלפיים שנה, סימן שבעינינו היא לא מתה – היא חיה וקיימת איתנו, ובתוך החורבן כבר טמונה הגאולה".
"ספוגה ברוק על הרצפה": אגרוף האנטישמיות בלב מנהטן
המשדר עבר מן הקרע הפנימי אל השנאה החיצונית שמכה ביהדות התפוצות. אל האולפן הצטרף הרב רמי גליקשטיין, איש חינוך וקצין מילואים, שסיפר עדות אישית קשה מביקור שגרתי בניו יורק לפני כחצי שנה.
הרב גליקשטיין צעד ברחוב מרכזי במנהטן, בדרכו למסעדה כשרה, עטוי כיפה וציציות. לפתע, אדם זר ניגש אליו, החל להתגרות בו על רקע דתו, ולאחר מכן תלש את הכיפה מראשו, השליך אותה לכביש, ירק ודרך עליה. התוקף איים עליו לבל יעז להרים את הכיפה מן הרצפה.
כשהרב גליקשטיין, מתוך גאווה יהודית וישראלית, התכופף והרים את הכיפה כדי לא להשאירה בביזיונה, הוא ספג אגרוף עוצמתי בפניו שהעיף אותו לכביש. התוצאה: דימום תוך-גולגולתי ואף שבור. בדרך נס, ובסיוע שני יהודים שעברו במקום, הוא הצליח להימלט לתוך המסעדה.
זיכרון השואה צף מחדש עבור הרב גליקשטיין, הרגע בו מגף התוקף רמס את כיפתו החזיר אותו לזיכרון המשפחתי הכואב מכל: אביו, ניצול שואה שניפטר לאחרונה, סיפר לו כיצד בהיותו בן שבע בקרקוב שבפולין, חייל גרמני השליך אותו לנהר ודרך על ראשו במגפיו בניסיון להטביעו. "באותם רגעים בניו יורק, דרישת השלום מהשנים הרעות ההן חזרה. במאה ה-21 יהודים שוב נרמסים ומושפלים", סיכם הרב בעצב, תוך שהוא מדגיש את כאב האדישות של עוברי האורח במקום.
מה עושים בצהרי תשעה באב? 10 רעיונות פרקטיים
לקראת סיום, בחרו המגישים לגעת בנקודה שכל צם מכיר: השעות הארוכות של אחר הצהריים בתשעה באב. לאחר סיום אמירת הקינות בבית הכנסת, היום הופך לארוך ומתיש. מנס ושרפר הרכיבו רשימה של 10 דברים מותרים ומומלצים לעשות כדי להעביר את הזמן בצורה מועילה וערכית.
בנוסף קיימנו שיחה מקיפה עם הרב יובל לנגזם שלפני 21 שנה גורש מישוב תל-קטיפה בו התגורר. אריאל הזכיר נשכחות ושוחחנו על היחס לרשויות למרות האתגרים ואיך מתמודדים עם כזה משבר.
המשדר ננעל בתקווה ותפילה משותפת, שמתוך השבר העמוק של ימי בין המצרים והחורבן האישי והכללי שחווינו בשנה האחרונה, נזכה כולנו לראות בבניין ירושלים השלמה, באחדות ובאהבת חינם אמיתית.
0 תגובות