היום אנו חיים בדור המלא באנשי מקצוע למיניהם, מכל עבר ופינה. אין ספק כי הם עושים עבודת קדש וכי אילולא הם ופועלם המבורך ילדים רבים וממילא הוריהם היו מתקשים. הם בראייתם המקצועית מביאים לקדמת הבמה רעיונות וכלים שבעזרתם ניתן לצלוח מכשולים קשים – דבר שמפחית סבל רב. ואכן, בהרבה מתחומי החיים יעילותם מוכחת אצל קטנים וגדולים כאחד. אם פעם אנשים התביישו להעלות על דל שפתותיהם שמות של בעלי מקצוע העוסקים בתחום הנפש, היום ברור כשמש בצהריים כי הדבר נצרך ובלעדיהם יש ואנו לוטים בערפל, כמתהלכים ללא רגליים. כפשוטו! יש בהם יכולת לטשטש את המגבלות ולאפשר להתנהל כאחד האדם בתוך חברה בריאה ומצליחה.
ובכל זאת, אבקש להאיר פן נוסף שראיתי במשלי המגיד מדובנא.
ידוע שלאחר החטא לא ניתן לנחש לסנגר על עצמו. לאדם ולחוה הדבר ניתן וממנו נשלל הדבר הגם שהיה לו מה לומר. ומדוע כך?
משל לעשיר בעל נכסים ולו בן יחיד שלא ידע מחסור ועמל. לימים, הפקיד אותו עשיר את ענייניו ועסקיו ביד נאמן ביתו. קרה מקרה והזדמן לנאמן הבית ובנו של אותו עשיר להיות לבדם יחדיו. אותו נאמן בית החל להרתיע את הבן בכל מיני סיפורי אימה מדומיינים שהפחידו עד למאד את אותו בן ענוג צעיר.
האב, ששם לב לצער ולפחדים שתקפו את בנו התעניין בפשר הדבר עד שנודע לו שאותו נאמן ביתו אשם בכך והוא פנה אל גדולי המומחים בתחום בכדי לטכס עצה כיצד לעזור לבנו. העצה היעוצה לאב היתה, למלא את סדר יומו של הבן בעיסוקים ובמטלות כך שלא ישאר לו זמן מיותר לבטלה.
היישום של אותה עצה החל בפיטורי אותו נאמן בית. כי את כל מה שהוא היה עושה עד עתה, יתחייב מעתה להעשות על ידי הבן כחלק מתהליך הריפוי שלו. מובן מאליו שאותו נאמן בית החל לתרץ את עצמו בתרוצים מתרוצים שונים, הכל כדי שיוכל להישאר במשרתו. השיב לו העשיר: גם אם אין האשמה תלויה בך אין לך מה לעשות כאן, כי אני חייב להעביר את פעולותיך לבני. לא יעזור כל שתאמר. זו עובדה שבני חייב "להכנס לנעליך" ללא כל קשר אם אתה אשם או לא. מה שעומד לנגד עייני זה ריפוי הבן וזאת אשיג בכך שאתה תהיה מובטל מעבודתך זו והוא יעשה במקומך הכל.
הנמשל: הנחש כבר הטיל את הרפש והזוהמה אצל האדם. מרגע זה, ללא כל קשר לנחש, חייב האדם לעמול וליגע במהלך חייו. עבדתו היא ה'פועל יוצא' ממה שעשית. אם כן, אתה מיצית את תפקידך, אתה בבחינת "אתרוג לאחר הסוכות", אין כל צורך בשירותך ובעשייתך. ולכן, כל מה שתאמר הוא לא נוגע לעתיד, להמשך, ולכן אין טעם לתת לך פתחון פה, ובשל כך "אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ". עשית את שלך, עתה הסתלק לך מכאן.
לעינייננו,
יש וילד סובל ממשהו. הנסיון מראה שדוקא הכבדה עליו, להעמיס עוד ועוד על אותו ילד ובמקביל כמה שפחות לדבר על הנושא הכואב הוא זה אשר מרפא את הקושי. הוא לא רואה זאת כהעמסה או כקושי. הפוך! עבורו זה להיכנס לעולם אחר, למסע מחודש ששם יש לו יותר כלים להצליח ואפשר והוא עוד יעשה זאת בשמחה.
נכון, יש שיאמרו כי זו הסחת הדעת מהמציאות ובריחה מן האמת. אך כ'עזרה ראשונה', כפתח והצלה מיידי למצבו העגום של הילד אפשר ואם הדבר 'ירים' אותו במעט - דיינו.
לפני עשור ניסיתי לעזור לבחור [לצערי ללא הצלחה] עם קשיים לימודיים בעקבות מאורעות שהוא עבר בגיל קטנות, כאלו שמקשים עליו את ההתמודדות הלימודית בכיתה ח'. כעבור תקופה פגשתי אותו ובמאור פנים סיפר לי על החוויות החיוביות שלו בישיבה הקטנה ועד כמה ההצלחה מאירה לו פנים. לאחר שחקרתי אותו מעט, התברר שהוא נהפך ל'מעורר' של הישיבה. לאחר שבקשתי הסבר למהות התפקיד, הוא הסביר לי: אני נדרש ללכת לישון מוקדם כי בשש וחצי תפקידי להעיר את כולם. כולם 'בונים' עליי. ובימי הסליחות אני נדרש לעשות כן בשש וחמישה. אמנם אני עייף מכך כל היום אבל זה תפקיד אחראי וחשוב.
הוא כל כך עסוק בתפקיד החדש שהעמיסו עליו, עד שהדבר מקיף את סדר יומו ברמה של עשרים וארבע שבע, כך שכבר לא נשאר מקום לכל אותם קשיים שקודם לכן עמדו ברומו של עולם ואדם. נכון, זה לא קידם אותו לימודית אבל ההתעסקות החדשה מכהה במעט את המטען האישי שהוא נושא על גבו, ובהמשך בעזרת כלים נכונים היא תקל עליו להיות כאחד מבני החבורה באותה ישיבה.
הרעיון הידוע של פרעה "תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי שקר" כנראה שמקורו עוד אצל הנחש הקדמוני.
לפעמים התעסקות בעוד ועוד דברים הגם שאינם קשורים למצבו הקשה, הם אלו שישכיחו ממנו את מצוקתו ויזרעו בו אפיקים חדשים כאלה שמרפאים ומוציאים אותו לדרך חדשה. יש והדיבור סביב המצוקה גורמים להתבוסס בבוץ של אותו קושי וממילא הטיפול נעשה קשה ומורכב יותר.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
נדגיש, כי זה לא נכון לכל המקרים. רק ידוע כי כל כלל בנוי מיוצאים מן הכלל ואפשר שגישה זו היא אחת מהם.
בהצלחה!
