ביונדי, מהנדס וגיאופיזיקאי איטלקי, חשף בתוכנית הפודקאסט Limitless של מאט ביל שעלה בסוף מרץ תגלית ארכיאולוגית. לטענתו, צוות החוקרים שברשותו הצליח לזהות באמצעות טכנולוגיית רדאר לוויינית ומדידות גאומטריות מדויקות מבנה תת-קרקעי בעל דמיון בולט לספינקס הקיים - הפונה לעבר מנוגד. לדבריו, קווי סימטריה שנמדדו מן הפירמידות של חֻפוּ (חיאופס) וכפרען (חפרע/חפרה) מצביעים על נקודת מפגש נוספת, שבה מתנשאת תלולית ענקית בגובה של כ־108 רגלים - כ־33 מטרים.
"מצאנו התאמה גאומטרית מלאה - מאה אחוז סימטריה," אמר ביונדי. "בהתבסס על הנתונים, אנחנו מעריכים בסבירות של כ־80 אחוז שמדובר במבנה פיסולי עצום נוסף."
הטענה נשענת בין היתר על 'אסטלת החלום' - לוח האבן העתיק שהוצב בין כפות רגליו של הספינקס. על גבי האסטלה מופיעות שתי דמויות דמויות ספינקס, מה שביונדי וצוותו מפרשים כרמז היסטורי לכך שמתקיים מבנה תאום אמיתי ולא סמליות בלבד. הסריקות שבוצעו באזור חשפו גם צירים אנכיים ומעברים אופקיים, שלטענת הצוות מזכירים את מערכת החללים שמתחת לספינקס הקיים.
בנוסף, ציין ביונדי כי הצוות זיהה "מגה-מבנה תת-קרקעי עצום ממדים" שעומד להימדד ביתר דיוק - מה שהוא הגדיר כ"רשת מבנים שטרם נחקרה במלואה".
ספקנות חריפה מצד הממסד הארכיאולוגי
על אף ההתרגשות בציבור, בכירי הארכיאולוגים במצרים דוחים את הטענות על הסף. ד"ר זהי חוואס, לשעבר שר העתיקות של מצרים, אמר כי "הרעיון על ספינקס שני הוא שטות מוחלטת", והזכיר כי האזור נחפר שוב ושוב לאורך עשרות שנים מבלי שנמצא כל מבנה נוסף. חוואס גם הזכיר כי טענות קודמות של ביונדי - בדבר "עיר קדומה תת-קרקעית" מתחת לפירמידת חפרע - הוכחו כהשערות בלתי מבוססות. "הטכנולוגיות שבהן השתמש אינן מאושרות מדעית, ואין שום הוכחה ממשית לתוצאותיו," צוטט ב־Ladbible.
גם הפיזיקאית התאורטית סבינה הוסנפלדר התבטאה בעבר נגד ממצאיו של הצוות האיטלקי, וטענה כי מדובר בפרשנות יתר של נתוני טומוגרפיה, שאינה מגובה בראיות גאולוגיות בשטח.
הצעד הבא: המתנה לאישור חפירה
ביונדי עצמו מודה כי ללא חפירה גאולוגית בשטח - הכול יישאר בגדר השערה. לדבריו, הצוות כבר הגיש הצעה רשמית לרשות לעתיקות מצרים בבקשה לקבל אישור לבצע מדידות שטח וחפירה חלקית בגבעת החול שבה זוהה המבנה. אם תאושר החפירה, החוקרים מתכננים לפתוח פיר חסום במטרה לבחון את עומקי השכבות ולנסות לאתר את מה שהם מכנים "כניסת המנהרות התת-קרקעיות".
נכון לעכשיו, ההחלטה נמצאת בידיה של ממשלת מצרים - והיא בלבד תכריע האם מדובר בגילוי ארכיאולוגי מרעיש, או בעוד מיתוס שייקבר בחולות גיזה.
0 תגובות