ירושלים, רמדאן 2026. שער שכם, שבשנים כתיקונן הומה אדם וצבעים בחודש הרמדאן, נראה השנה אחרת לגמרי. בסיור שנערך במקום עולה תמונה מורכבת של פחד, כעס והסתה עמוקה. בעוד הרחובות ריקים יחסית, האמירות שנשמעות בקרב המעטים שנמצאים שם מטלטלות את כל מה שחשבנו על הדו-קיום השברירי בבירה.
"אנחנו עם איראן, לא מפחדים מהטילים"
אחת הנקודות המדאיגות ביותר בשיחות עם התושבים היא התמיכה הגלויה במדינות האויב. כשנשאלו על האיום האיראני והטילים המשוגרים לעבר ישראל, התשובות היו חד-משמעיות: "אני עם איראן", הצהיר אחד המרואיינים בגלוי. תושב אחר הסביר כי האיומים הביטחוניים אינם מרתיעים אותם, שכן "המוות ישיג אתכם גם אם תהיו במגדלים מבוצרים", וכי הם אינם פוחדים מהטילים אלא נשענים על האמונה ש"החיים הם אחד והאל הוא אחד".
הסתה דתית: "הדת שלכם מזויפת"
השיחות גלשו במהירות גם לפסים דתיים חריפים. בלב ירושלים נשמעו טענות קשות נגד הלגיטימיות של הדת היהודית, כאשר אחד המשתתפים טען בביטחון כי "היהדות שונתה וזויפה" محرف דברים שלדבריו למד בבית הספר. לצד זאת, הועלו האשמות קשות נגד המשטרה, כשהתושבים טוענים כי הגבלת התפילה במסגד אל-אקצא היא בבחינת "השמדה" המבוצעת נגד המוסלמים.
הסיפור על ה"חוריה" בת ה-72
רגע יוצא דופן של פרשנות דתית נרשם כשמרואיין ציטט דברים שלדבריו שמע מ"שייח' מכובד". לפי אותו סיפור, מחבל שמבצע "פיגוע הקרבה" (عملية استشهادية) לא זוכה ל-72 חוריות (חור עין) כפי שמקובל לחשוב בהסתה האיסלאמית הקלאסית, אלא מקבל חוריה אחת בלבד שהיא בת 72.
געגועים לערפאת ותלונות על האכיפה
התושבים הביעו תסכול רב מהנוכחות המשטרתית המוגברת, הכוללת לדבריהם קנסות כבדים של מאות ואלפי שקלים על זריקת פסולת או עישון במקומות סגורים. בנוסף, נשמעו דברי שבח ליאסר ערפאת, שהוצג בראיון כ"איש של שלום" שמעולם לא הרג איש, בניגוד מוחלט לעובדות ההיסטוריות.
התיעוד משער שכם חושף פער בלתי ניתן לגישור בין התפיסה הישראלית למציאות כפי שהיא נתפסת ברחוב הערבי במזרח ירושלים. בעוד ישראל נלחמת על ביטחונה, נראה כי בלב המתיחות של הבירה, הרוחות רחוקות מלהירגע.
0 תגובות