המפרץ הפרסי בוער, אך לא רק מאש הטילים, אלא מהנוזל השחור שמניע את העולם כולו.
בקרב השחמט האסטרטגי הזה, איראן זיהתה מזמן שנקודת התורפה של המערב אינה רק צבאית, אלא כלכלית, והיא מכוונת היישר לעורק הצוואר של האנרגיה העולמית.
השבתת התנועה במצר הורמוז – צוואר בקבוק ימי שדרכו עוברים כ-20% מאספקת הנפט העולמית – הפכה את המצר השוקק לאזור רפאים; התנועה בו צנחה מיותר מ-50 ספינות ביום לשבע בלבד, בזמן שמיכליות כמו ה-Athe Nova עולות באש לאחר תקיפות כטב"מים.
הנזק אינו מסתכם רק בים; ביבשה, מתקני הזיקוק הענקיים של "סעודי ארמקו" בראס תנורה, המעבדים כ-550,000 חביות ביום, הושבתו לאחר פגיעות, וקטר, ספקית הגז הנוזלי (LNG) הגדולה בעולם, נאלצה לעצור את הייצור במתקניה בראס לאפן ובמסאיד.
עבור נסיכויות הנפט, מדובר במחיר בלתי נתפס: דובאי לבדה מפסידה כמיליון דולר בכל דקה של השבתה בשדות התעופה שלה, שכן הכלכלה שלה נשענת על קישוריות עולמית שנקטעה בשל איומי הטילים. בזירה הבינלאומית, המהלך האיראני נועד להפעיל מכבש לחצים ישיר על דונלד טראמפ.
הנשיא האמריקאי, שהתגאה בירידת מחירי הדלק והאינפלציה, מוצא עצמו כעת מול זינוק של מעל 10% במחירי חביות הנפט, עם תחזיות המטפסות לעבר 100 דולר לחבית. כל עלייה של עשרה דולרים במחיר הנפט מוסיפה כ-0.4% לאינפלציה העולמית ומכרסמת בצמיחה, מה שעלול להכריע את סיכויי מפלגתו של טראמפ בבחירות הקרובות.
העולם נותר שבוי בידי הנפט והגז כיוון שאירופה, שמנסה להתנתק מהתלות ברוסיה, מצאה עצמה תלויה נואשות בגז הקטרי, שכעת נמצא תחת איום. בעוד שכלכלות רעבות לאנרגיה זקוקות לדלק למטוסים, ספינות ותובלה יבשתית, כל שיבוש במפרץ גורם לאפקט דומינו שמעלה את יוקר המחיה בכל בית במערב.
במלחמה הזו, ייתכן שלא הטילים והמטוסים יכריעו, אלא היכולת של איראן לחנוק את זרימת האנרגיה ולגרום לעולם להבין שכל עוד הוא נשען על המפרץ, המפתח ליציבותו נמצא בידי טהראן.
0 תגובות