שלום לכם, זו אביגיל (35) מבני ברק
אני כאן כדי לדבר על פצע שקט, כזה שלא רואים עליו מבחוץ, אבל הוא מדמם מבפנים. זה סיפור אישי, על הילד שלי. הילד המתוק שלי, איציק.
איציק תמיד היה ילד שקט, אבל מנומס וממושמע. אנחנו, בעלי ואני, לימדנו אותו לומר תמיד "בטח" ו"אין בעיה" ולעזור לכולם. אבל לאט לאט, משהו בילד המתוק שלי התחיל להשתנות. הוא הפך לילד מבולבל, חסר ביטחון.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הכל התחיל בקטן. זה קרה אחר הצהריים, הוא רצה ללכת ללמוד במתמידים בשכונה שלנו, ופתאום החליט ללמוד במקום אחר, ומיד אחר כך שינה את דעתו שוב למתמידים בשכונה שלנו. אני זוכרת פעם אחת כשהוא ביקש שניצל, ואחרי רבע שעה חזר בו ורצה פתאום פלאפל. בתור אמא, ראיתי את חוסר היציבות שלו והייתי כל כך מודאגת. לא הבנתי מה קורה לו.
ואז, התבררה לי האמת המרה. זה לא היה איציק שלא ידע מה הוא רוצה. זה היה חבר כוחני מהכיתה, שהפך אותו לצל של עצמו. חבר שהחליט בשבילו הכל - איפה ללמוד אחר הצהריים, מה לאכול, מה ללבוש.
איציק הרגיש שהוא חייב להיכנע, כי אחרת, הוא יהיה לבד. הוא סיפר לי, בקול רועד, איך הוא מפחד שאותו חבר, אבישי, "יעשה לו בלגן בכיתה". הוא פחד שיצחקו עליו, שינדו אותו.
הכאב הזה, אתם יודעים, הוא כאב של חוסר אונים. הייתי שם, פיזית, אבל לא הייתי שם עבורו רגשית. לא הייתי ערה למצוקה שלו. רק כשחיבקתי אותו, כשבכיתי איתו, הבנתי שנרדמתי בשמירה. וכשהוא אמר לי: "אמא, אני צריך חברים, אני חייב את אבישי בשביל זה... הוא מלך הכיתה, בלעדיו אין לי כלום", הלב שלי נשבר לרסיסים.
בדיוק אז הבנתי שהתפקיד שלי כאמא הוא לא רק לדאוג לצרכים הפיזיים שלו, אלא קודם כל לבנות את הביטחון הפנימי שלו. לחזק את האמונה שלו בעצמו, כדי שלא יצטרך להיכנע לאף אחד.
עלה לי רעיון לפתרון
התחלתי בקטן, במשימות פשוטות שחיזקו אותו. נתתי לו אחריות בבית, שרק הוא אחראי עליה, כמו לקנות את החלב והלחם. כל פעם שהצליח במשימה, הרעפתי עליו שבחים. נתתי לו את הבמה להרגיש שהוא יכול, שהוא מסוגל, שהוא חזק.
היום, איציק שלי הוא ילד אחר. הביטחון שלו עומד על בסיס איתן. הוא לומד לומר "לא", ולבחור את הבחירות שלו בעצמו. הוא כבר לא מחפש אחר חברים שיתנו לו ביטחון, כי הוא כבר בטוח בעצמו. הוא אפילו פתח גמ"ח של מכשירי כתיבה בכיתה, והפך בעצמו למוקד של עזרה ונתינה, אבל בשליטה שלו.
חשבתם שאבישי התייאש? אז זהו שלא, הוא ניסה להמשיך בכל דרך לשלוט באיציק, נתן הוראות איך לנהל את הגמ"ח בכיתה, למי לתת מחק ולמי לא. אבל איציק היה במקום אחר, הוא היה מספיק עם ביטחון חזק ויציב, בכדי לומר "לא", כי היה לו כבר מספיק שוברים עוצמתיים מבחינה חברתית, והוא בחכמה הצליח להשתחרר מציפורניו של אבישי.
לצערי הרב אבישי מצא קרבן אחר, זה היה נתנאל. כשדיברתי עם האמא של הקרבן ה'חדש' שתשים לב לכך, היא לקחה יוזמה והדפה את אבישי השתלטן מהמרחב האישי של בנה.
• • •
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הסיפור הזה הוא קריאה לכולנו. אנו נמצאים בפתחה של שנת הלימודים של ילדינו, הגילאים משתנים, הרצונות וייצרי מעללי הילדים משתדרגים. לא צריך לפתח לחץ ולדמיין דמיונות, פשוט צריך להיות ערניים לילדים שלכם.
תסתכלו על מה שקורה להם בעיניים פקוחות. הקשיבו גם למה שהם לא אומרים. תנו להם את הכוח להיות עצמם, ואל תתנו להם להיכנע לשום דיקטטורה חברתית. תהיו הנוכחות החזקה הזו, שתהפוך את הילדים שלכם להיות חזקים ועצמאיים בעצמם. זה הדבר הכי חשוב שאתם יכולים לתת להם.
כשהלב של הילד שלכם מרגיש חלש, הביטחון שלכם יכול להפוך לכוח שלו...
0 תגובות