הוא נכנס לאולפן של légend בצעדים בטוחים, גבר בן 60 שנראה לפחות עשור פחות מכפי גילו. ז'ילבר שיקלי, האיש ששמו רשום בדפי ההיסטוריה הפלילית של צרפת כמי שביצע את אחת ההונאות המתוחכמות והנועזות ביותר במאה ה-21, חוזר אל אור הזרקורים.
אך הפעם, זה לא דרך צו מעצר בינלאומי או כותרת בחדשות, אלא בריאיון וידוי אינטימי שבו הוא מנסה להסביר איך ילד מרובע בלוויל הפך למי שגרם לצמרת הכלכלה הצרפתית לרעוד.
בריאיון מפורט למדי בו הוא מתוודה מול המצלמות על מעשיו, ז'ילבר שיקלי מספר על ההונאות הגדולות שביצע, על השנים בכלא, ומספק הצצה נדירה לנפשו של נוכל שהשתנה מאז.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
"הכלא הוא סוג של מקפיא", הוא אומר בחיוך דק. "כשאתה עושה הרבה שנים בפנים, זה משמר אותך. נכנסתי צעיר, ויצאתי כמעט אותו הדבר, כי העולם שבחוץ עצר מלכת עבורי בזמן שהגוף שלי נשמר בין ארבעה קירות".
שיקלי, המגדיר את עצמו בגאווה כ"צרפתי-ישראלי", ריצה במצטבר 12 שנות מאסר.
הוא נדד בין תאי המעצר המפויחים של אוקראינה והמתקנים השמורים ביותר בצרפת. אך את תהילתו, אם אפשר לקרוא לה כך, קנה באמצעות מכשיר טלפון פשוט ומסיכת סיליקון אחת.
הוא היוצר המקורי של "עוקץ הנשיא", שיטה שבה התחזה למנכ"לים ובעלי הון והוציא במרמה מאות מיליוני אירו. אפילו נטפליקס עשתה עליו סרט. "אני היוצר של השיטה הזו", הוא מצהיר. "מעולם לא רציתי להתבטא בנושא, אבל הרגשתי שהגיע הזמן שהאנשים ישמעו את האמת ממני, ולא מהסרטים או מהדוקומנטריים של נטפליקס שלא באמת הבינו את הלב של העניין".
הכל התחיל בחדר קטן בנתניה, הרחק מעיניהם הבוחנות של חוקרי ה-Brigade Criminelle בפריז. שיקלי גילה כי למילים יש כוח עצום כשהן נאמרות בטון הנכון, בזמן הנכון.
"אני לא צריך שותפים", הוא מסביר על שיטת הפעולה שלו. "אני פועל לבד. אני בחדר, הטלפון ביד שלי, ואני מתחיל לנשום את הקורבן שלי", הוא מתאר בקור.
"בשיחה אחת, אני מריח את הפחד שלהם, אני מקשיב לצלילים שברקע. אני שומע דלת נסגרת, אני שומע צעדים במסדרון של הבנק, ואני יודע בדיוק מתי הם נתפסו בחכה".
באחד המקרים הדרמטיים ביותר שהוא מתאר, הוא התקשר למנהלת סניף בנק בצרפת כשהוא נמצא במרחק של 4,000 קילומטרים ממנה.
בטון סמכותי, כשהוא מתחזה למנהל בכיר, הוא הורה לה להוציא מאות אלפי אירו במזומן ולצאת מהדלת האחורית. "הייתי איתה על הקו כל הדרך", הוא משחזר.
"שאלתי אותה: 'את רואה את המכונית השחורה שעברה עכשיו?'. כמובן שבפריז עוברות מכוניות שחורות כל שתי דקות. היא ענתה 'כן', ואמרתי לה: 'זו המכונית שלנו, אנחנו שומרים עלייך'.
"באותו רגע ידעתי שהיא שלי. כששמעתי את צליל טריקת הדלת של המכונית שלה, ידעתי שהכסף בדרך. באותו רגע אמרתי לעצמי: 'ז'ילבר, אתה הולך להיות עשיר'. הבנתי שנפתחה דלת וזה לא הולך להיעצר".
הסכומים ששיקלי גלגל היו בלתי נתפסים. מעל 400 מיליון אירו עברו תחת ידיו לאורך השנים. "בשלב מסוים", הוא מודה, "כבר לא דאגתי איך להרוויח כסף, אלא רק איך לבזבז אותו ואיפה להחביא אותו.
"חייתי בבועה של שפע קיצוני. סוויטות במלונות פאר שעולות 30 אלף אירו ללילה, טיסות במטוסים פרטיים, רכבי יוקרה שקניתי במזומן בטעות של רגע. זה היה משחק מסוכן, אבל ממכר".
השר לה דריאן והמסיכה האיראנית
שיא התחכום של שיקלי הגיע עם הונאת השר, "עוקץ השר לה דריאן". כאן לא הספיק רק קולו הסמכותי; הוא נדרש למצג ויזואלי. הפתרון שלו היה נועז כמעט כמו הפשע עצמו. הוא יצר קשר עם מומחה לאפקטים קולנועיים בטהרן, איראן.
"השותף האיראני שלי רעד", מספר שיקלי. "הוא ידע שאני מחזיק בדרכון ישראלי. הוא אמר לי: 'ז'ילבר, אני אעשה לך את המסיכה, אבל השם שלי לא מוזכר לעולם. אם באיראן יגלו שעבדתי עם ישראלי, תולים אותי בכיכר העיר בתוך שעה'. נתתי לו את המילה שלי".
המסיכה, העשויה סיליקון ברמה הגבוהה ביותר בעולם, עלתה 25,000 אירו.
היא הועברה במבצע חשאי מאיראן לטורקיה, ומשם לידיו של שיקלי בישראל. עם המסיכה הזו, כשהוא יושב במשרד מאולתר המעוצב בדיוק כמו לשכת שר הביטחון הצרפתי, כולל דגל הטריקלור וחפצים רשמיים, הוא החל לבצע שיחות סקייפ עם מנהיגים אפריקאים, מיליארדרים ואנשי עסקים.
"כשהם ראו את השר על המסך, הם לא פקפקו לרגע", הוא אומר. "דיברתי איתם על צרכים ביטחוניים דחופים, על שחרור בני ערובה במאלי, על מבצעים שצרפת לא יכולה לממן באופן רשמי. הם העבירו מיליונים בתוך דקות".
אחד הקורבנות הגדולים היה הנסיך אגא חאן, שהעביר מעל 20 מיליון אירו מתוך אמונה שהוא מסייע לממשלת צרפת. "העברות המדינה האלה הן כמו קוד סודי", מסביר שיקלי. "ברגע שהכסף יוצא עם הקוד הנכון, אף בנק בעולם לא שואל שאלות. זו מערכת שמבוססת על אמון, ואני פשוט פירקתי את האמון הזה לגורמים".
והייתה פעם אחת שלבו היהודי של שיקלי לא אפשר לו ללכת עד הסוף עם ההונאה. היה זה כשהוא התקשר למנהלת סניף בנק והורה לה להעביר סכום עתק.
משום מה, המנהלת חשדה כי מדובר בתרגיל הונאה. "אני הולכת לעשות את ההעברה", היא אמרה לו. "אבל תדע שאם אתה מפיל אותי בפח שיש לי בבית ילדה נכה שלא אוכל לפרנס אם אאבד את מקום עבודתי", היא אמרה לו.
"באותו רגע אמרתי לה: תנתקי את השיחה ותשכחי ממני, זה היה עוקץ", מתאר שיקלי.
לאחר זמן, אותה אישה העידה עבורו בעדות אופי בבית המשפט.
"כשהשופטת שמעה את הסיפור, היא קרצה לי בחיוך", מתאר שיקלי.
הנפילה והמחיר האישי
אבל למשחק הזה היה סוף. בשנת 2017, נעצר שיקלי באוקראינה לאחר מצוד בינלאומי.
הוא מתאר את תנאי המעצר שם כקשים מנשוא, מקום שבו שוחד לסוהרים היה הדרך היחידה לשרוד. "שילמתי אלפי דולרים לסוהרים כדי לקבל מקרר בחדר, כדי לקבל הגנה", הוא מספר.
אך הרגע המכונן היה ההסגרה לצרפת. "כשהמטוס נחת על המסלול בצרפת, היה לי חיוך על הפנים. למרות שידעתי שאני הולך לכלא, הרגשתי הקלה. אני אוהב את פריז, אני פריזאי בלב, והעדפתי להיות בכלא הצרפתי מאשר להיות חופשי אבל נרדף במקום אחר".
המחיר הכבד ביותר ששילם שיקלי לא נמדד באירו, אלא בניתוק ממשפחתו. במהלך 12 השנים שלו בכלא, הוא סירב שילדיו יבקרו אותו. "לא רציתי שהם יראו אותי במדים של אסיר, מאחורי סורגים וזכוכית", הוא אומר בקול חנוק מעט.
"ילדות קרובות מאוד לאבא שלהן, והעדפתי שהן יזכרו אותי כפי שהייתי, גם אם זה אמר שלא ראיתי אותן שנים. זו החרטה הכי גדולה שלי – להשאיר אותן במרחק 4,000 קילומטרים, לבד, בישראל, בזמן שאני משלם על הטעויות שלי".
הוא נזכר ברגע אנושי במיוחד בכלא הצרפתי, כשנודע לו על מות אביו.
"אחד מבכירי שירות בתי הסוהר קרא לי. הוא אמר: 'ז'ילבר, אני יודע על אבא שלך. אנחנו נשאיר אותך בשקט לחודש. לא נערוך חיפושים בחדר שלך, כדי שתוכל להתאבל ולהשתמש בטלפון כדי לדבר עם המשפחה שלך'. זה היה רגע של אנושיות שלא אשכח לעולם. זה גרם לי להבין שבסוף, כולנו בני אדם, גם אלה שמעבר לחוק וגם אלה שאוכפים אותו".
העולם החדש של ז'ילבר
כיום, כשהוא משוטט ברחובות פריז כאיש חופשי, שיקלי מרגיש כמו נוסע בזמן. "הכל השתנה", הוא צוחק.
"הטכנולוגיה, המכוניות, הדרך שבה אנשים משלמים. כשנכנסתי למאפייה בפעם הראשונה אחרי השחרור, המוכרת ביקשה ממני לשלם במכונה אוטומטית. לא הבנתי מה היא רוצה ממני. חשבתי שהיא מבקשת כרטיס אשראי, אבל היא אמרה לי להכניס את המטבעות למכונה. הרגשתי כמו ילד שנולד מחדש בעולם שהוא כבר לא מכיר".
בגיל 60, ז'ילבר שיקלי לא מבקש רחמים, אבל הוא כן מבקש להזהיר. "אל תעשו את זה", הוא אומר פעם אחר פעם בריאיון.
"אל תסתכלו על הכסף הגדול או על החיים הנוצצים שהיו לי. המחיר שאתה משלם הוא הרסני. אתה נהרס באמת. 12 שנים מהחיים שלך לא חוזרות. 12 שנים כפול 365 ימים – זה לא משהו שמישהו יכול להבין עד שהוא לא חווה את זה. החיים שלי היו סרט, אבל בסוף הסרט הזה, אתה נשאר לבד בתא כלא, כשהילדים שלך גדלים בלעדיך".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הכתבה על ז'ילבר שיקלי היא סיפורו של צרפתי-ישראלי שהצליח להערים על החזקים ביותר, אך בסופו של דבר גילה שההונאה הגדולה ביותר הייתה זו שסיפר לעצמו.
הוא חוזר לפריז, הפעם ללא מסיכה, מנסה לבנות מחדש את הקשר עם ילדיו ולמצוא משמעות בחיים שבהם המזומנים כבר לא זורמים במיליונים, אבל החופש שווה הרבה יותר. "עכשיו," הוא מסכם, "אני פשוט ז'ילבר. וזה מספיק לי".
0 תגובות