זהו סיפור על אדם שעומד מידי ערב באולמות השמחה, משמח חתן וכלה ומרקיד בשיא האנרגיה את המשתתפים, בעוד שבביתו פנימה מתחוללים דרמות שחורות משחור. בתוכנית "מאפילה לאורה" עם משה מנס, התארח הזמר יצחק חגירה, שחשף בגילוי לב מטלטל את המסע שעבר – בין מחלקות טיפול נמרץ לאולמות שמחה, ובין דמעות של ייאוש לשירה של הודיה.
הוא לא מחזיק טאבלט או אייפד משוכלל; בידו דף נייר פיזי, עליו רשומים השירים בכתב יד. "זה הגיבוי שלי", הוא מחייך למנס בתחילת הריאיון. אבל ככל שהשיחה מעמיקה, מתברר שהדף הזה הוא רק העטיפה החיצונית לנפש שעברה טלטלות שרובנו לא יכולים לדמיין. אז איך משלבים אנרגיות של שמחה על הבמה כשבבית המצב קריטי, ואיך אומרים "נשמת כל חי" כשנפרדים מהיקר מכל?
ה"בום" הראשון: "הבנתי שהחיים משתנים ברגע"
הכל התחיל כזוג צעיר. אחרי כמה שנים של ציפייה, הגיעה הבשורה המיוחלת על היריון. השמחה הייתה עצומה, אך היא נקטעה באחת באמצע הלילה. אשתו של יצחק לא חשה בטוב, והם הגיעו לבית החולים ברוגע יחסי. תוך חצי שעה, המציאות התנפצה.
אלפי טונות מזון נמכרו ברגע | ערב פסח בצל הגר"ש מחפוד
"זה היה ה'אפילה' הראשונה שקיבלתי בום - שהחיים יכולים פתאום להשתנות ברגע", משחזר יצחק בכאב. "אשתי הורדמה והונשמה בטיפול נמרץ. אמצע הלילה, אני לבד, המשפחה שלי ישנה, אף אחד לא יודע מה קורה. פתאום הרגשתי סוג של לבד. יצאתי מהמיון, פרצתי בבכי ואמרתי: 'בבקשה, אל תשאיר אותי לבד, תשאיר לי אותה'".
באורח פלא, אחרי ימים של חרדה, חל שיפור. אשתו חזרה לחיים, וגם העובר שרד את הטראומה. יצחק הרגיש שקיבל את אשתו במתנה.
• לשאר הפרקים של "מאפילה לאורה" עם גיא הוכמן, הרב יצחק פנגר, בני וקסלר, תימור דוד, אסא פז, יוסף מנדלוביץ, גדעון לוי, רונן דבש, יעלי מתן - הקליקו כאן
הפרידה: "היא החזירה את נשמתה ב'אחד'"
הבת, מיכל ע"ה, נולדה בשעה טובה. הכל נראה תקין, עד שצהבת חריפה הובילה אותם שוב למחלקת טיפול נמרץ. הפעם, הבשורה הייתה קשה מנשוא.
"היו שם שעות מורטות עצבים", מספר יצחק. "הגענו איתה לרגע של יציאת נשמה. עמדנו שם כולנו – אני, ההורים שלי, חמי וחמותי – ואמרנו 'נשמת כל חי' בדמעות. זה לא היה מתוך לחץ, הייתה שם קרבת אלוקים בצורה מטורפת. הגענו להכרה שאנחנו בידיים שלו לגמרי. ראיתי אמא גיבורה ואבא נורמלי עומדים שם... והיא החזירה את נשמתה ב'אחד'. ממש".
מול השאלה הקשה מכולן - "למה?", יצחק בוחר בתשובה של אמונה: "אתה נמצא במקום שבו אתה יכול הכי לכעוס, אבל אמרתי לאשתי: 'הקב"ה הראה לנו שהוא יכול לשנות את העולם בשנייה. תראי כמה מתנות הוא נתן לנו לפני כן'. אנחנו נלחמים בלשמוח. אנחנו לא נלחמים בעצבות – ניתן לה את המקום שלה – אבל אנחנו עכשיו קמים כמו אריות".
התיקון והפחד. האם הכל חוזר על עצמו?
הסיפור לא נעצר שם. תקופה לאחר מכן, אשתו נפקדה שוב. ההיריון היה מלווה בחרדות איומות. "הייתי ישן בלילה כשהעצבים שלי עדיין מתוחים מהמתח", הוא מתאר. הלידה עברה בשלום, אך שוב – אותה צהבת מאיימת הופיעה.
"נסענו למומחה בירושלים בשתיים בלילה. אשתי אמרה לי: 'אל תפתח את העגלה, אני לא מסוגלת'. היינו בטוחים שהסיפור חוזר על עצמו. הלילה הזה היה קשה מאוד".
בבוקר, בבית החולים, הרופאים יצאו עם תשובה אחרת. "בדקנו הכל... זו צהבת רגילה. אין שום קשר למה שהיה בעבר". יצחק מתאר רגע של התפרצות רגשות: "אשתי הייתה עם סידור, פתחנו ואמרנו יחד 'נשמת כל חי'. אבל הפעם, השירה לא הייתה כי הילדה הולכת למעלה, אלא כי היא חזרה אלינו למטה. זו הייתה ילדה חדשה במתנה".
זמר עם ציציות בחוץ ופרופורציות בלב
היום, כשיצחק עומד על הבמות, הוא לא רק זמר. הוא שליח. הניסיון שעבר נתן לו חושים אחרים. כשהוא רואה חתן עצוב או מתח בין משפחות, הוא משתמש במיקרופון כדי לגשר ולפייס.
"מישהו אמר לי פעם: 'אתה נראה כמו אברך על הבמה, תכניס את הציציות'. עניתי לו: 'מצוין, זה מה שאני רוצה - להראות אברך על הבמה ולהביא איכות תורנית'. אני לא באתי מלמעלה, הגעתי מלמטה. הציבור מרגיש את זה".
הפרופורציות שלו השתנו לנצח. "חזרתי לבית ריק כשאשתי הייתה בטיפול נמרץ. האוכל שלה עוד היה במקרר, ופתאום הרגשתי לבד. היום, גם כשהילדה צורחת בלילה או נודניקית – אנחנו לא מתלוננים. אנחנו יודעים להעריך מה זה ילדים. זה לא מובן מאליו. תגידו תודה על מה שיש לכם בבית, אפילו על היכולת להתווכח עם האישה - העיקר לא להיות לבד".
0 תגובות