עיתון "הארץ" טוען כי ספרי הלימוד החרדיים מחנכים לשנאת ערבים ושמאלנים וכי הם נוטים באופן ברור וחד-צדדי לכיוון הצד הימני של המפה הפוליטית בארץ. על פי העיתון, ספרי הלימוד החרדיים אינם עוברים פיקוח של משרד החינוך, כאשר בחסות העצמאות הפדגוגית, מטפחים חלק גדול מספרי הלימוד החרדיים "בורות ושנאה כלפי ערבים, ולעתים - גם נגד מחנה השמאל" כך לפי "הארץ".
העיתון מציין כי בשנת הלימודים הקודמת, כ-29 אחוז מהתלמידים בחינוך היהודי למדו במסגרת חרדית. לטענת העיתון, בספרי הלימוד החרדיים קשה למצוא תיאורים החורגים מהאדרת הצד היהודי ושלילת הערבים. "זוהי תבנית קבועה, רק זהות התוקף מתחלפת: עמלק, המן הרשע, הנאצים או הערבים" נכתב ב"הארץ".
על פי העיתון, בספר הראשון בסדרת הספרים "ארץ ויושביה", המשמשת להוראת מקצוע מולדת ונהנית מפופולאריות רבה, הנלמד בדרך כלל בכיתה ב', נכתב בהקשר של מלחמת ששת הימים כי "המדינות המקיפות את ישראל - מצרים, סוריה וירדן, שתושביהן ערבים שונאי יהודים, המחפשים ללא הרף הזדמנויות לפגוע בה ובתושביה, עשו כעת יד אחת".
על פי העיתון, בספר לכיתה ד' נכתב כי "ישראל (היא) מדינה צעירה ומוקפת אויבים: סוריה, מצרים, ירדן... ומכל עבר מדינות עוינות חורשות מזימות שרק ממתינות לשעת כושר כדי לבצע את זממן. ככבשה קטנה בין זאבים, נמצאת ישראל בין מדינות ערב".
העיתון קובל על כך שבאופן כמעט גורף, אין במפות שבספרי "ארץ ויושביה" התייחסות ליישובים ערביים, בתחומי הקו הירוק ומעבר לו. "בספר על מרכז הארץ, בפרק על חברון, נכתב כי בעיר "גרים ערבים ומספר משפחות יהודיות. ליד חברון ישנה שכונה יהודית גדולה בשם קרית ארבע, ותושביה מגיעים לעתים קרובות להתפלל במערת המכפלה הסמוכה. התושבים בקרית ארבע ובחברון סובלים רבות משכנותם לערבים"".
על פי העיתון, שלוש ערים מודגשות באחת המפות: חברון, ירושלים ובני ברק (בספר אחר, "כאן ביתי", מבקשים מהתלמידים לציין סימנים "המראים כי גרים פה יהודים", בהם שלטי הפרדה בין גברים לנשים). "אמנם נחתמו הסכמי שלום בין ישראל למצרים ובין ישראל לירדן, אך ניתן לחוש כי מדובר במדינות שבהם חיים אויבים", נכתב בספר "ישראל של הצפון".
בעיתון אמנם בדקו באופן פרטני ספרי לימוד חרדים, אך על פי מחקר שמובא בכתבה, המצב במערכת החינוך הפלסטינית קשה יותר, כאשר שם מתייחסים לישראל כאל מדינה המנסה להשמידם.
בעיתון מובא מחקר בינלאומי מלפני כשנה וחצי שבדק את ההתייחסות ל"צד השני" בספרי לימוד בישראל וברשות הפלסטינית. המחקר קבע בין השאר כי "הספרים הישראליים והפלסטיניים מציגים נרטיב לאומי חד-צדדי", וכי הספרים הישראליים "תיארו את הפלסטינים לעתים תכופות יותר כבעלי כוונות להשמיד את ישראל ולא לשלוט בה".
המחקר אמנם מצא כי "ההטיה השלילית בהצגת האחר וההטיה החיובית בהצגת העצמי" קיימים בכל מערכות החינוך, אולם הם בולטים יותר בספרים של מערכת החינוך החרדית, וכי בתחום זה "אין הבדל משמעותי" בין הספרים החרדיים לאלו של מערכת החינוך הפלסטינית.
על פי העיתון, לדברי עובדים בחינוך החרדי, הספר "תולדות הדורות האחרונים" נחשב לכלי מרכזי בהוראת ההיסטוריה, ונלמד בכיתות הגבוהות של בית הספר היסודי. "בכל הקשור לאירועים בכ–25 השנים האחרונות, נראה כי התיאור השלילי נגד הערבים הורחב, ויושם גם כלפי "יפי הנפש מן השמאל, שריחמו על האכזרים והתנגדו לסגר כיוון שהוא צמצם את פרנסתם של הערבים" נכתב בעיתון.
"פעילות צה"ל באינתיפאדה החריפה את המתח בין מפלגות השמאל והימין", נכתב בספר, "השמאל התחשב במידה רבה במצב הערבים, והימין רצה קודם כל בחיזוקה של מדינת ישראל ושל העם היהודי היושב בה. שלא כבעבר, שוב לא קיבלו הכל את הביטחון של יהודי ארץ ישראל כערך עליון. הרבה פעמים היה נדמה שהשמאל הישראלי היה יותר מוטרד מן המצב הכלכלי של הערבים מאשר מן המצב הביטחוני של היהודים".
עוד נכתב בספר כי "רבים מנציגי השמאל התרחקו מהזדהות עם המורשת היהודית ועם ארץ היהודים שהובטחה לעם ישראל על ידי בורא העולם. תלישות אומללה זו החלישה את מעמדם של נציגי ישראל מול הערבים".