השבוע פורסמה התקפה חריפה בשם כ"ק האדמו"ר מסאטמר על נתניהו, על ההתעקשות שלו לנאום בקונגרס כנגד דעת נשיא ארה"ב, כשהאדמו"ר מסביר שזה מביא סכנה גדולה מאד ליהודים בכל העולם.
כששמעתי על כך, נזכרתי בסיפור שאירע בזמן הקדנציה של הנשיא בוש (השני). קיבלנו אז טלפון, שבישר כי השגריר האמריקאי רוצה לבוא ולהיכנס אל מו"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, והוא מבקש להכירו. מטבע הדברים, לפני פגישות מסוג זה הרב היה מכין את מקורביו שהיו משתתפים בפגישות, מה הם יכולים להגיד בשמו במהלך הפגישה, מאחר וכידוע הרב לא היה מדבר אנגלית.
גם הפעם הרב דיבר איתנו, בשבחה של ה"מלכות של חסד" - ארה"ב, ועל הכרת הטוב העצומה שיש לנו כלפי ארה"ב. הרב דאג להדגיש שאף נדבר עם השגריר באופן אישי בשבחו הנשיא בוש, ונודה לו דרך השגריר על כל מה שהוא עושה למען עם ישראל וארץ ישראל. זו הייתה הפגישה עם השגריר בתקופת בוש.
לימים, כאשר נבחר הנשיא ברק אובמה, הוחלף גם השגריר האמריקאי בישראל, וגם אז הגיעה בקשה מצדו לפגוש את הרב. ואז הרב ישב שוב עם מקורביו לפני הפגישה כדי להכין את הדברים שידברו עם השגריר, והרב חזר שוב על הדברים, על כך שאנחנו צריכים להודות לארה"ב על כל החסד שהיא עושה איתנו וכו'. ואז אחד האנשים שהיה שאל האם גם הפעם יש למסור דרך השגריר דברי ברכה או הודאה אישיים לנשיא הנבחר אובמה על כל מה שהוא עושה וכו'. והפלא היה שבאותו רגע הרב עצר את הדובר, ואמר שהוא אינו מסכים בשום פנים ואופן לתוספת הזו, ונימק זאת בכך שאובמה - הוא אינו בוש.
הנוכחים ששמעו את דעתו, העלו לפני הרב את השאלה שאם כך האם כדאי למצוא דרך להתחמק לגמרי מהפגישה ולא לקבל אותו? והרב אמר: חס וחלילה! יש לנו הכרת הטוב גדולה מאד לארה"ב על כל מה שהיא עושה, ובוודאי ובוודאי שאסור לנו חלילה לפגוע בהם וכל-שכן שלא להתגרות בהם. ואכן, הפגישה התקיימה, ודברי ברכה כלליים לארה"ב נאמרו, אך לא הודאה או ברכה אישית לנשיא אובמה.
מכאן אנחנו רואים שהרב זצ"ל, ועד כמה שידוע גם גדולי ישראל אחרים, נקטו בקו לפיו ח"ו אסור להתגרות באומות העולם, וכל שכן וקל וחומר שלא בארה"ב.
אבל אם נסתכל לרגע על נציגי הציבור שלנו כיום, נגלה כי כולם ללא יוצא מן הכלל שותקים שתיקה מוחלטת בנושא, והשאלה היא למה. מי שעוקב קצת אחרי העיתונות בעולם, רואה את האווירה המכוערת של העיתונות הכתובה ואפילו תחילתה של הסתה לכיוון היהודים -בגלל הנאום של נתניהו, שהוא ללא ספק התגרות בוטה בנשיא ארה"ב, שמצדו בוודאי בכל הזדמנות אפשרית שתהיה לו לפגוע או לנקום על ההשפלה שנתניהו מנסה לעשות לו, הוא יעשה זאת.
אבל למרות המצב הזה, אנחנו רואים שהנציגים שלנו לא חושבים על כך בכלל, אלא עסוקים יותר בלא להרגיז ציבור מסוים, חסידי חב"ד, ציבור שלדעתי בציבור החרדי כולו הוא בטל ב-60. מה שמטריד אותם כעת הוא שלא יהיה ח"ו נציג כזה או אחר שבהתבטאות על תמיכה אופציונלית בראש הממשלה הבא יפגע בציבור הזה. את המרדף המוזר הזה אחרי אותו ציבור, הם הפכו לעיקר.
בשולי הדברים, אם הנציגים שלנו שאלו את גדולי ישראל שליט"א או זצ"ל בעניין האמור של ההתגרות בארה"ב ופועלים לפי הקו שהורו להם, אני מושך את הדברים.
אני לא מתנצל
השבוע התראיין בכל מקום אפשרי יו"ר הבית היהודי, שהסביר עד כמה שהוא חזר בתשובה ועד כמה שזו הייתה טעות שלו לחבור ללפיד, אבל מה שחשוב הוא שכעת המפלגה שלו חייבת להיות חזקה - כי רק ככה הם ישמרו על ארץ-ישראל, תוך שיתוף פעולה מלא בכל מה שקשור לציבור החרדי, וכו' וכו'. אחרי שבנט פירט כיצד הוא לא יתפשר על כלום בשום מו"מ על ארץ-ישראל או בנושא שחרור מחבלים, שאל אותו המראיין מה יעשה בנושא קצבאות הילדים, או הבטחת הכנסה לאברכים, ואז בנט השיב: תראה, על זה אני לא יכול לענות לך, כי אני צריך לדעת מה יהיה המצב הכלכלי בזמן שההצעות האלה תעלינה.
אתם מבינים עם מי יש לנו עסק? כשמדובר בנושא פוליטי שקשור בארץ-ישראל, לא "צריך לראות מה יהיה אז המצב הכלכלי", אבל כאשר מדובר בנושאי פגיעה באוכלוסייה החלשה, בציבור החרדי או באברכים - פתאום הוא כבר לא יכול להתחייב שהוא יילחם למענם, כי זה תלוי במצב הכלכלי שיהיה אז במדינה.
וגם על זה הוא בטח לא מתנצל.
הטור פורסם הבוקר ב"כל ישראל" מבית 'קו עיתונות'
0 תגובות