הבלוף של ההתיישבות / חיים כהן

יש מפלגה שחברה בממשלה, שכל הזמן מכריזה במילים גבוהות על כך שהיא דוגלת ברעיון של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.

בואו ננתח רגע, מהי המצווה הזאת, שמבחינתם היא כמעט כל התורה כולה, מצוות יישוב ארץ ישראל. מצוות יישוב ארץ ישראל, לכאורה, היא מצווה פשוטה: לגור בארץ ישראל, בכל מקום באשר הוא, לא משנה אם זה בצפון, בדרום או במרכז. אם הנושא של מצוות יישוב ארץ ישראל הוא רק לגור בארץ ישראל, אז לכאורה בכל מקום בארץ יש את העניין שצריך להשקיע ולעשות הכל כדי לקנות דירה ולגור בה, ולהגיע בכך לקיום מצוות יישוב ארץ ישראל.

אבל השבוע ראינו את הבלוף. ראינו כיצד הם רואים בעיניהם את מצוות "יישוב ארץ ישראל". ואני אסביר: שר הביטחון הורה השבוע לפנות שתי דירות בחברון, שדייריה פלשו אליהן, לכאורה, ללא רשות מתאימה. בעקבות זה הודיעו ח"כים מאותה מפלגה וח"כים אחרים נוספים, שהם יחרימו את הצבעות הממשלה והכנסת, ומבחינתם שהממשלה תיפול. זאת, כך איימו, יעשו עד שיוחזרו הדיירים לאותם בתים. בתים שלדעתי לגור בהם גובל ממש בפיקוח נפש.

אז נשאלת השאלה: אם הנושא של יישוב ארץ ישראל כל כך חשוב בעיניכם, עד כדי כך שאתם מסתכנים במהלך כזה של הפלת הממשלה ואף הצהרתם שאתם מסוגלים ללכת עד הסוף, אז למה כשיש כל כך הרבה זוגות צעירים ולא צעירים שמתמוטטים תחת הנטל של קניית דירה וקיום מצוות יישוב ארץ ישראל - לאו דווקא בחברון אלא בכל מקום שהוא בארץ - לא שומעים מכם על החרמת הצבעות בכנסת, עד שנושא הדיור לזוגות הצעירים, וכמובן קיום המצווה של יישוב א"י, ייפתר במלואו?

לא פלא, שפורסם לאחרונה שח"כ מאותה מפלגה דוגל כעת גם בתחבורה ציבורית בשבת. אם כבר מעוותים את המצוות, אז אפשר לעוות גם את אחד מעשרת הדיברות.

התוכחה של ליצמן

שמעתי פעם מהרה"ג רבי יצחק לוין - נכדו של הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל ומי שזכה בין היתר גם להיות בעל תפילה אצל מורי ורבי מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, על הימים בהם אביו של מרן הגרי"ש, רבי אברהם אלישיב זצ"ל, פתח את השיעור ב'תפארת בחורים'. הוא פתח את השיעור, עבור בעלי בתים פשוטים. הוא היה דואג לרכז מסביבו בערב, אחרי יום העבודה הקשה שלהם, ומסר להם שיעור.

ור' יצחק לוין סיפר לי, שכשאחד או שניים מהמשתתפים הקבועים בשיעור היו מחסירים ולא מגיעים, היה ר' אברהם אלישיב נוהג לומר עליהם: נו, כנראה "ויזרח לו השמש והוא צלע על ירכו".

מה הפשט? אז הוא היה מסביר שכשלאדם "זורחת השמש" וטוב לו, אז הוא לעתים כבר לא מרגיש צורך לקום ולבוא לשיעור או לבוא להתפלל במניין. ורק כשלא טוב לו - הוא נזכר לבוא ולהתפלל ולהגיע לשיעור.

למה אני מספר כעת את הסיפור הזה? כי השבוע הזדמן לי לפגוש את ידידי שר הבריאות הרב החסיד (ואני מדגיש בדווקא החסיד) ר' יענק'ל ליצמן, והרגשתי בנח לשאול אותו שאלה מאד אישית: תגיד לי, שאלתי אותו, איך אתה מרגיש עם זה שאתה כיום השר הכי פופולארי במדינת ישראל ובכלל אחד האנשים הפופולאריים במדינה? ובכלל, איך אתה עושה את זה?

ואז הוא הסתכל עליי ואמר לי: חיים, אני מתפלא עליך על ששאלת את השאלה הזאת. דווקא ממך, שזכית להיות קרוב לגדול בישראל ולשמש אותו, לא ציפיתי לשאלה כזאת. וכי ההצלחה היא שלי? כל הס"ד שיש לי, והפופולאריות שכביכול יש לי - שום דבר לא בזכותי, אלא אך ורק ורק בזכות הרב'ה שלי. אני? כלום.

האמת היא שהרגשתי די נבוך. באותו רגע גם קלטתי, שמולי עומד יהודי חסיד ויר"א שמים אמתי. כשיצאתי ושוחחתי עם עוזריו, התברר לי שגם עוזריו הקרובים דוגלים באותה שיטה, שהס"ד שיש להם - היא אך ורק בזכות הרב'ה.

שמחתי לשמוע ולהיווכח, שגם הרב ליצמן וגם אנשיו, לא נדבקו במחלה הזאת שנקראת "ויזרח לו השמש והוא צלע על ירכו".

הטור פורסם הבוקר ב"כל ישראל" מבית 'קו עיתונות'