מחלוקת הראשון לציון והרבי מליובאוויטש

• מנהג "לחיצת היד" שמנע מהנשים לשקר
• מנהג ישראל דין הוא? פסקי הגרי"ש אלישיב והגר"ח קנייבסקי
• הביאור ברשב"א שאין לבטל "מנהג הזקנות"
• על איזה מנהג כתב רבי שלמה פישר שהוא "רע ומטופש"?
• לעלות לבקש מחילה מרבי יצחק אלחנן ספקטור?

דעת הראשון לציון הגר"י יוסף ב'ילקוט יוסף'[1] שדברי הרשב"א אינם תקפים לכל מיני מנהגים עלומים, ואי אפשר להוכיח מדבריו למנהגים הנוהגים כיום כפי שכתבו כמה רבנים.

נימוקו של הגר"י יוסף הוא משום שדברי הרשב"א נאמרו רק לעניין קבלה ביד זקני ישראל לעניין יסודות ועיקרי האמונה, אבל לא יעלה על הדעת לקבוע הלכות על פי מנהגי נשים זקנות.

כמו כן מנמק הגר"י יוסף את דבריו בכך שדברי הרשב"א נאמרו רק על קבלה שהיתה ביד הנשים בדורות הראשונים לפני למעלה מ-700 שנה, אבל לא על מנהגים של היום.

פולמוס הוא מנהגם של נשים צדקניות להוסיף את המילה "קודש" לברכת הדלקת נר שבת, כך שהברכה היא "להדליק נר של שבת קודש", במקום "להדליק נר של שבת". מנהג זה גרר בעקבותיו דיון הלכתי, האם מותר לנהוג כן.

בפולמוס זה של "קודש" ציטט הגר"י יוסף את כתב ידו של האדמו"ר מליובאוויטש משנת תשי"ב (1952), כפי שהובא ב'קובץ יגדיל תורה' שכתב שחמותו, אשת אדמו"ר הרייצ' רבי יוסף יצחק, הייתה מברכת בנוסח "להדליק נר של שבת קודש", והוא אצלה בקבלה מהדורות שלפניה, וציטט הרבי את דברי הרשב"א כאסמכתא למנהגה של חמותו.

על תשובה זו של האדמו"ר מליובאוויטש חולק הגר"י יוסף, וטוען שדברי הרשב"א לא שייכים לגבי מנהג זה כלל וכלל.

יש לציין לאחר עיון במקור דבריו של הרבי מליובאוויטש, נראה שהרבי בפירוש חיזק את מנהג 'הזקנות' והצמידם לדברי הרשב"א, אך ורק כשאינו נוגד הלכה מפורשת, כיון שכתב שאם יש חשש 'הפסק' יש להשמיט את המילה קודש, וכל מה שחמותו הרבנית נהגה כך: "והוא בקבלה מהדורות שלפניה ובטח נהגו כן דור אחר דור בבית נשיאינו" ,- היה זה כשאין חשש הפסק.

בנוגע למנהג שנהגו שלא לעבור מעל ילד קטן מפני הסכנה שלא יגדל, כפי שציטט 'באר משה' שמקורו בדברי הרשב"א והוא "בכלל מנהג נשים זקנות שעליהם כתב הרשב"א שאל יזלזלו בדבריהם ובמנהגיהם, כי בוודאי יסודותם בהררי קודש", וכן לגבי מנהג שנהגו שנשים לא באו לשמוע קריאת זכור, כתב הגר"י יוסף שאינם שייכים לדברי הרשב"א, וכל כוונתו היא על יסודות האמונה.

וכך גם דעתו של הגאון מחבר שו"ת יד אפרים שדברי הרשב"א נאמרו על "קבלה ולא על "מנהג", ואין להוכיח מדברי הרשב"א לכל מיני מנהגים. את טענת המצדדים שהרשב"א התכוון לכל מנהג של זקנות כותב 'יד אפרים': "והנה אנכי חיפשתי בהרשב"א ולא מצאתי לשון הזה", והמשיך וכתב: "ובפרט שכמה פעמים ראיתי בפוסקים שצווחו ככרוכיה על איזה מנהג בורות וכתבו כמה פעמים מנהג אותיות גיהנום", כגון מה שדן שם במנהג נטילת הציפורניים.

•

[1] ראה: סימן רסג ברכת ההדלקה. סימן תרפה פרשת זכור

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com