1;
הדבר הכי חמור בשרשרת החטאים והעונשים שישנם בתורה מהקטן ועד הגדול שבהם, הוא איסור ״חילול ה׳״.
הרמב״ם בהלכות ״תשובה״ כותב על ארבעה סוגים של כפרת עוונות.
על ביטול מצוות ״עשה״ - מועילה עשיית תשובה.
אם עבר מישהו על מצוות ״לא תעשה״ - מועילה תשובה רק עם צירוף של יום הכיפורים.
על איסורי כרת - מועילה תשובה רק עם צירוף של יום הכיפורים ויסורים לא עלינו.
על איסור ״חילול ה׳״ - לא יספיקו אפילו תשובה, יום כיפורים ויסורים, עד שתבוא על האדם ״מיתה״.
רק אז, בצירוף ארבעת הדברים: תשובה, יום כיפור, יסורים ומיתה, יכופר לאותו אדם בעולם הבא.
2:
כדאי להבין מה הוא השורש העיקרי של ״חילול ה׳״.
״חילול ה׳״ זה כשאדם גורם למישהו אחר להתרחק מאביו מולידו ויוצרו.
חילול ה׳ זה כשאחד שמזוהה כביכול ״בן מועדף״, גורם למישהו שמרגיש בן לא רצוי, להתרחק לגמרי מאביו, ולא עוד אלא לזלזל ולשנוא את כל מה שאביו מבקש.
כשילד אחד מסכסך ילד אחר עם האבא של שניהם, זהו העוון הכי חמור ונוראי שיש בתורה.
הראשון שעשה את זה היה הנחש בגן עדן.
הוא ניסה ואף הצליח לסכסך בין אדם וחוה לבין אביהם שזה עתה הוליד אותם.
הוא הסביר להם שהקב״ה לא רוצה שיאכלו מעץ הדעת כי הוא מפחד שזה יעלה אותם לדרגתו.
עונשו של הנחש היה מקסימלי, עונש של כרת מהקב״ה, ללא אפשרות של מחילה.
הקב״ה אמר לנחש ״לך ממני, אני לא רוצה קשר איתך לעולם״.
הנחש קולל בזה שבכל מקום ובכל דקה יהיה לו אוכל, הקב״ה קיצץ מגופו את הידיים והרגליים שהיו לו, שם את כל גופו בתוך החול - האוכל שלו, וניתק לגמרי את הקשר ביניהם.
הקשר של כל הבריות בעולם לקב״ה הוא על ידי שמבקשים ממנו אוכל, בריאות ופרנסה ואת זה איבד לגמרי הנחש, בגלל שעשה חילול ה׳.
3:
ישנו חלק גדול וחשוב מהעם היהודי ש״לא אוהב״ (בלשון המעטה) את מה שהציבור הדתי אמור לייצג.
הם בזים לתורה, למצוות וליהדות.
כשחשבתי על הנושא בעבר, הסברתי לעצמי שכנראה הם קשורים ל״ערב רב״, אולי הם לא משורש יהודי במקור, אולי אין בהם ניצוץ מהנשמה הכוללת את עם ישראל המקורי כמו שאמור להיות לכל יהודי.
התשובה הזאת עושה לכולנו חיים קלים, החילונים הם עם אחר נחות מאיתנו ולא קשורים אלינו.
אלא שלאחרונה התחלתי לחשב מסלול מחדש.
אולי זה לא מה שהקב״ה רוצה באמת?
אולי הוא מרגיש אליהם קשר חזק ואוהב בדיוק כמו לנו?
אולי הוא אפילו כועס איך לפעמים אנחנו מפרשים את הבקשות שלו קצת לא נכון וגורמים לחלק חשוב מילדיו לנטוש אותו?
המחשבה הזאת מטרידה אותי במיוחד כשאני משוטט ברשתות החברתיות (בעיקר בטוויטר).
מה אנחנו עושים לא נכון שגורם לאחרים לשנוא אותנו?
איך הגענו למצב שישנם יהודים מעם ישראל שממש בזים ללומדי התורה ורואים בהם הרס למדינת ישראל??
היכן טעינו שגרמנו לכזה נתק בין חלקים מעם ישראל?
4:
שוב עולה בי המחשבה שאולי בכלל לא טעינו, יש את הילדים הטובים ויש את הילדים הרעים ועלינו להתרחק מהם.
את הטובים - אבא אוהב, את הרעים - לא אוהב.
ומה אם אני טועה? ומה אם אבא מחכה בקוצר רוח שמישהו כבר ישנה מסלול, שמישהו יתחיל לעשות משהו כדי להפחית את השנאה והפילוג?
איך עושים את זה?
אולי צריכים לצרף באופן קבוע לכל החלטה, עוד עניין שנראה לא חשוב, אבל יש מצב שהוא הכי חשוב ודחוף שיש, לחשוב בזהירות מה יחשבו עליה האחים האחרים שלנו, מה היא תגרום להם, האם היא תרחיק אותם עוד מאיתנו ובעצם מהקב״ה?
אולי כדאי שמקבלי ההחלטות בציבור הדתי הכללי יוסיפו להחלטה את נושא ״חילול ה׳״.
5:
את הטור הזה אני כותב בעקבות דברים קשים ונכונים מאד שהטיח השדרן ינון מגל בשותפו בן כספית ובציבור שלם.
הדברים של ינון היו כל כך חזקים שגרמו לי להשתתקות.
זהו? ככה נפרד מאחים שלנו? כל כך בקלות?
מאד קל להטיח, במיוחד שהדברים נכונים עד כדי כאב, אבל אולי כדאי להתאמץ יותר, להתחיל לחשוב איך פותרים את הבעיה.
אולי אם נעשה את זה נצליח לאט לאט לגרום לחלק מאחים שלנו לרצות להתקרב ליהדות, לנסות להבין אותה ולהתקרב לקב״ה.
אולי הגיע הזמן לעשות יותר קידוש ה׳, לנסות להסביר בסבלנות במקום ללכת להפגנות , לברך במקום לקלל, להנגיש את היהדות במקום להרחיק.
אין לי מושג איך עושים את זה, אבל המצב הזה לא יכול להמשך לנצח, הגאולה לא תבוא כשאנחנו חצי חצי.
החוסן שלנו כעם ישראל תלוי בזה שנהיה מאוחדים, יותר אהבה ופחות שנאה.
לא חייבים לחיות ביחד או לחשוב אותו דבר, לא חייבים להתלבש או להתנהג ביומיום אותו דבר, לא חייבים להתערבב, מה שכן חייבים, לחיות באהבה ושלום.
בברכת אהבת חינם
עמירן דביר (הלוי)
0 תגובות