איך שלא מסתכלים על זה, המשק בישראל ספג מכה קשה וכואבת בעקבות מלחמת ההתשה שנכפתה עלינו לפני שנה ותשעה חודשים עם פרוץ מתקפת החמאס. ההשפעה הכלכלית על הכיס של כל אחד ואחת מאיתנו היא תוצר פשוט של הוצאות כבירות אותן נאלצה מדינת ישראל לשלם בניהול המלחמה.
יותר מכל, צריך לזכור שהמומחים מעדכנים אותנו שהמלחמה עם איראן, שנמשכה אמנם 12 ימים בלבד והייתה רק פסק זמן ואירוע קצרצר מול מלחמת עזה וזו שהייתה בלבנון - עלותה לקופת המדינה הייתה יקרה יותר משמעותית באופן יחסי מול השנה וחצי שקדמה לה בניהול המלחמה בעזה ובלבנון.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
במילים פשוטות, עלותה המשוערת של המלחמה עם איראן עדיין לא ברורה, אך ההערכות נעות סביב 15 מיליארד שקלים.
ההוצאות המרכזיות מבוססות על תפעול מלחמה אווירית אינטנסיבית עם טיסות שיוצאות למשימות במרחק 1,500-2,000 ק"מ, שיגור יירוטים רבים, וגיוס מילואים נרחב בדגש על חיל האוויר, מודיעין, פיקוד העורף והמטה.
אין ספק שהמלחמה משפיעה על מחיר החיים עצמם, גל שוטף וקוצף של עליות מחירים שהחל לפני המלחמה ובוודאי לפני התקיפה באיראן, רק יחמיר כעת.
השיבושים שהיו לתעשיה בימי המלחמה מורכים בלמעלה ממיליארד שקלים ליום השבתה למשק.
ולדבר הזה כמובן יש מחיר.
מנגנון הפיצויים
עד היום - כשבוע להפסקת האש, הוגשו מעל 41 אלף תביעות לנזקי רכוש בקרן הפיצויים ביחס ל'עם כלביא'. לשם השוואה, מתחילת מלחמת 'חרבות ברזל' ועד תחילת המלחמה מול איראן היו כ-70 אלף תביעות.
מה שבעצם מזכיר לו שוב את ניסי המלחמה האדירים שהתרחשו לנו בסייעתא דשמיא ועד כמה המחיר בנפש ובפצועים ששילמנו - קטן באופן דרמטי מול התחזיות המוקדמות.
נציגי רשות המסים הציגו בוועדת הכספים נתונם מרתקים לפיהם עד הסבב מול איראן היה בניין אחד ברחבי הארץ שהיה מיועד להריסה בגלל פגיעה ישירה במלחמה שקדמה למבצע באיראן. מול זה, נוספו תוך 12 ימים, 25 בניינים ברחבי הארץ המיועדים להריסה.
הסכומים שנאלצו לשלם לאזרחים לפני המלחמה עם איראן היו כשניים וחצי מיליארד שקלים ואילו רק אירועי מבצע 'עם כלביא', גובים מקרן הפיצויים של המדינה כחמישה מיליארד שקלים נוספים.
עם זאת, פיצויים אלה לא משפיעים ישירות על תקציב המדינה, משום שהם יוצאים מקרן הפיצויים, שהיא גוף כלכלי נפרד.
האור בקצה המלחמה
לצד העלות והמחיר הכלכלי והניגוד למיתון והמחיר היקר בשורה ארוכה של תחומים וענפים במשק, יש מספר נקודות אור שמעידות דווקא על החוסן הכלכלי.
ראשית צריך לזכור, מדינות מציגות התאוששות כלכלית וצומחות אחרי מלחמות. כאשר נמצאים בצד המנצח, השגשוג גבוה פי כמה. ומדינת ישראל בהחלט נמצאת בצד המנצח.
בנוסף, דו"ח משרד העבודה שפורסם היום (חמישי) מציג תמונה מעודדת של המשק הישראלי בשנת 2024: למרות אתגרי מלחמת חרבות ברזל, הכלכלה הפגינה עמידות יוצאת דופן. וזה נתון מעודד בהיבט רחב ולטווח ארוך.
שיעור התעסוקה בימי המלחמה
בראיה שטחית, ההבנה היא שמלחמה כל כך ארוכה אמורה לדרדר את הכלכלה, להוביל לסגירת עסקים ולהגדיל את האבטלה. אבל במלחמה שפרצה בפועל מול חמאס ואחר כך מול חיזבאללה, שוק העבודה הישראלי הפגין עמידות גבוהה כמו בכל השנים האחרונות.
אז נכון שהרבה מאוד לוחמים, מילואימניקים ובעלי עסקים נאלצו להקריב הרבה בחלק הכלכלי והפיננסי - אבל באופן רוחבי מעבר לאלו שהשתתפו במלחמה, התעשיה במשק נמשכת ואחוזי האבטלה הנמוכים באופן רשמי העומדים על אחוזים בודדים ממש מוכיחים זאת.
הפקת לקחים
התאוששות כלכלית אחרי מלחמה היא תהליך מורכב הדורש תכנון מקיף והשקעות בתשתיות, תמיכה במגזר העסקי ובמוסדות ציבוריים.
התאוששות זו מלווה לעיתים קרובות בצמיחה כלכלית, אך היא תלויה בגורמים רבים ודורשת התמודדות עם אתגרים כמו אובדן כוח עבודה, ירידה בתוצר, עלייה בגירעון תקציבי וגם פגיעה בדירוג האשראי המדינתי.
המציאות בה ישראל בזבזה הרבה מאוד תחמושת לצד שחיקת הלוחמים - כופה מצב של עלייה דרמטית בתקציב הביטחון. על כך אין חולק.
הזינוק הצפוי בתקציב הביטחון בעשור הקרוב ובתשלומי הריבית על החוב הממשלתי, יחייב את הממשלה הנוכחית ואת אלה שיבואו אחריה ליזום מהלכים שיביאו לשיפור הביצועים של המשק גם בלי להיעזר בשירותיה של מלחמה ארוכה ויקרה.
באופן מעניין; הענף שסבל - נהנה מהתחדשות מקורית
הענף שספג את הפגיעה הדרמטית ביותר כתוצאה מהמלחמה בעזה - הוא ענף הבניה.
בישראל שלפני המלחמה עבדו עשרות אלפי פועלים פלסטינים, במיוחד בעבודות הרטובות שיש בבניה. ואכן, בשלב הראשון של המלחמה הרבה מאוד אתרי בניה נסגרו או נכנסו למיתון קשוח.
אבל בניגוד למה שהיה אולי אמור להשתמע, המלחמה אמנם גרמה באופן מיידי למחסור בעובדים זרים ופלסטינים שהובילה למציאות שהשפיעה במיוחד על ענף הבנייה, שלמעשה תלוי באותם עובדים בחלק מהעבודות הקריטיות, אך המצב הזה הביא לתפנית מעניינת — גידול בהעסקת עובדים ישראלים.
לפי נתוני התאחדות הקבלנים, מאז תחילת המלחמה גדל מספר העובדים הישראלים בענף הבנייה ב–20 אלף.
גם מספר העובדים הזרים בענף הבנייה שירד בתחילת המלחמה בשיעור של 15 אחוזים, התאושש מאוד ובמשך המלחמה התחילו לבוא עובדים זרים מחו"ל, וכעת מספר העובדים הזרים בענף הבניה כמעט כפול מהמספר שהיה לפני פרוץ המלחמה בעזה.
וגולת הכותרת: התופעה הדרמטית ביותר היא מעורבות חריגה של רבים מהציבור החרדי שהשתלבו בתחום מבלי להגיע אליו מתחומי תעסוקה אחרים כלומר - היישר מהישיבות והכוללים.
לפי נתונים שפורסמו בעיתון 'דה מרקר' בתחילת השנה האזרחית, התאחדות הקבלנים הכשירה מתחילת המלחמה כ–2,000 עובדים חרדים לעבודה בענף הבנייה, וקיבלה לשם כך סיוע ממשלתי.
האירוע הזה שבו חרדים רבים בוחרים להתפרנס בכבוד בענף הבניה היא בשורה לטווח ארוך. מעבר לחיסכון בחששות ופחדים שיש בהעסקת פועלים פלסטינים, לציבור החרדי יש מוסר עבודה גבוה, וכאשר מגיעה קבוצה מגובשת של עובדים חרדים היא תורמת לפיתוח העסק.
לדברי מומחים בתחום, בזמן שהעימותים הפוליטיים בסוגיית הגיוס מהדהדים בחלל, מתחת לפני השטח מתפתחת מגמה משמחת של זרם הולך וגובר של צעירים חרדים שעוברים הכשרות למקצועות הבניה השונים ומתחילים לתפוס את מקומם באתרי הבניה.
ענף נוסף, בו נרשמת מעורבות חרדית הוא שוק הפיננסי, ולכותב השורות נודע כי באחד הבנקים הגדולים בארץ, נרשמה השתלבות משמעותית של עשרות עובדים חרדים בעלי חזות חסידית וליטאית מובהקת בתחומי הבנקאות באופן שמעורר תשומת לב רבה בתעשייה.
למרות שאין כאן קריאה לצאת מהיכלי הישיבות והכוללים וכל אחד ינהג כפי שיורו לו רבותיו, אך אם כבר קיימת מגמה של ביקוש תעסוקה במגזר החרדי, ככל שיהיו תחומים נוספים בהם הציבור יוכל להשתלב גם כקבוצות מאורגנות, המשק כולו יתאושש ויצליח להתגבר יותר מהר על הצלקות הכלכליות מהמלחמה.
אין רע בלי טוב
מול הצורך האדיר בשיקום המשק ומילוי הקופה ציבורית המדולדלת בעקבות המלחמה, צריך לזכור גם שעם הסרת האיום האיראני באופן משמעותי - גם אם לא באופן מוחלט -ראשי ומנהלי חברות נדל"ן, בנייה ותעשייה, צופים זרימה אדירה של כסף זר, הכוללים השקעות ועלייה בביקושים, וכל זה כמובן ישפיע על התנהלות הבנקים וחברות הביטוח ביחס לצרכן הישראלי.
המציאות הריאלית של הפחתת הסיכון הביטחוני בישראל מובילה גם לציפייה שתהיה עלייה בפעילות הכלכלית ובהיקף ההשקעות במדינה, ישראליות וזרות.
כמובן שכל זה עוד לפני שהזכרנו את התעשייה הביטחונית האדירה של ישראל שנהנית מתנופה, הן זו הממשלתיות והן במגזר הפרטי, כתוצאה מפיתוחים טכנולוגיים שנוצרו במלחמה או שבאו לידי ביטוי ויישום במהלכה
ולהמחשה: חברות ישראליות כמו אלביט מערכות וראדא, לצד ענקיות הסייבר כמו צ'ק פוינט ופאלו אלטו נטוורקס, נמצאות בעמדת זינוק מושלמת. הביקוש לטכנולוגיה שלהן רק ילך ויגדל.
המומחים בתחום מעידים כי מאז תחילת המלחמה, מייד אחרי מתקפת החמאס - החברות הביטחוניות החלו לקבל זרם אדיר של פניות מאנשי מקצוע המעוניינים לתרום למאמץ המלחמתי. חלקם אכן מחפשים יציבות תעסוקתית ויש כאלה שנחשפים לראשונה לטכנולוגיה המפותחת בחברות הביטחוניות ורוצים להיות שותפים.
לפי סקירה של מעין מנלה ב'כלכליסט', כבר באמצע המלחמה, במפעל התעשיות הביטחוניות רפאל דיברו על עלייה של כ-40% בפניות הראשונות; בתעשייה האווירית, שמפעילה קמפיין אקטיבי לגיוס מהנדסים, ראו גידול של 200% בקורות החיים שנשלחים, כך שהם מקבלים אלפי קורות חיים בחודש; באלביט יש עלייה בכמות הפניות וחשוב מכך, ירידה של 30% בזמן הדרוש לאיוש משרה.
למרות שהשכר אותו מציעים חברות היי טק כמו גוגל ומייקרוסופט גבוה יותר מהשכר הממוצע בתעשיות הביטחוניות - עדיין רבים מאוד מעוניינים להשתלב במפעלים אלו ולהרגיש חלק במאמץ המלחמתי וההגנתי.
בנוסף, חברות בתעשייה הביטחונית מציעות יציבות תעסוקתית וביטחון כלכלי מול הבועה הכלכלית הקיימת בעולם ההייטק ועשויה לגבות מחיר של עליות וירידות בהתאם למשתנים בינלאומיים.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
כך שבשורה התחתונה - במציאות המתעתעת במדינת ישראל, לכל בור תקציבי יש גם כיסוי מסחרי ולכל מחסור אנושי מתגלים גם משאבים חדשים שהן תוצר של תהליכים סמויים שחודרים לעומק מהם ניתן לקטוף פירות בטווח הארוך.
0 תגובות