כביש בקעת הירדן.
כוחות הכבאות וההצלה עמלו שעות לחלץ אדם שהתרסק ברכבו. הוא נהרג במקום. אחד הכבאים אומר למפקד כי זה נראה לו חרדי לפי הזקן שהוא הצליח לזהות מהגופה. זמן קצר לאחר מכן משוחחים בכירי הפיקוד עם בעל אולם אירועים והשיחה מתגלגלת על אותה תאונה מחרידה. בעל אולם האירועים מוציא להם הזמנה ומראה להם את השם של החתן ואת התאריך. מסתבר שבאותו ערב טראגי הוא היה צריך להתחתן.
>> למגזין המלא - כנסו
הסיפור המזעזע הזה הינו רק אחד מיני אלף שיש למפקד תחנת גוש עציון - סגן טפסר תמיר ארז. "בין הזמנים, מזמן לנו אסונות", אומר המפקד, "רק לפני כמה ימים חילצנו שלושה בחורים מבור מים בקרני שומרון. לא מזמן היינו צריכים להזניק צוללנים לנחל והוצאנו גופה במצב מזעזע. זהו זמן קריטי שעם מעט מודעות – נצליח לחסוך הרבה טרגדיות".
בשביל המשימה החשובה הזאת אנחנו מתכנסים ובאים לתחנה אזורית יהודה, גוש עציון והסביבה על מנת לראות תרגול שטח ב'לייב' ולקבל את כל הטיפים, ההוראות והאזהרות לשמירה על החיים שלנו.
אתגרים לפי עונות
את פנינו מקבל בברכה מפקד היל"מ (היחידה לחילוצים מיוחדים של כבאות והצלה) של האזור, דודו אלמליח. "אנחנו אומנם בתא שטח מוניציפלי במטה יהודה. זאת אומרת ממחסום המנהרות עד מיתר בדרום, כאשר אנחנו גובלים את הערים בית שמש, קריית גת, מדבר יהודה ובאר שבע, אבל בפועל כאשר יש אירוע אנחנו ניתן את המענה איפה שאנחנו רק יכולים. לדוגמה, כאשר היו את ההפגנות בסינמה סיטי בירושלים ליד הכנסת, אנחנו היינו ערוכים לטפל באירועים של אותה תחנה שהייתה מושבתת".
"המחוז שלנו מתמודד עם חילוצים מיוחדים לאורך עונות השנה", ממשיך אלמליח ומספר על העבודה של היחידה, "בחורף אנחנו מתמודדים עם שיטפונות ובקיץ עם ריבוי מטיילים. יחד עם כלל היחידות השונות - הן של כבאות והצלה בכל רחבי הארץ והן של המשטרה ושאר המתנדבים - אנחנו ערוכים לכל תרחיש".
"בתקופה הזאת רוב האירועים אליהם אנו נדרשים הם של מטיילים בשטחים פתוחים שמתייבשים, רוכבי אופניים שנופלים לתעלות וכמובן תאונות דרכים", הוא מספר.
אלמליח ממשיך ומפרט איך הדברים נעשים בשטח: "אנחנו מתאמנים הרבה ויודעים לתת מענה בשטח גם כצוות קטן. בתקופה האחרונה אנחנו מתאמנים על בולענים. מדובר באירוע מאתגר כי הגדות מסביב רכות וצריך לתת מענה ממרחקים גדולים יותר. כמו כן אנחנו יודעים לחלץ ממנהרות, בורות, צוקים ועוד".
נעים להכיר: היל"מ
מפקד התחנה סגן טפסר תמיר ארז מפקד תחנה אזורית יהודה, מסביר מדוע ראו בכבאות והצלה צורך להקים יחידת חילוץ משלהם: "היחידה הוקמה בשנות האלפיים, בעקבות כבאי ז"ל שנפל במהלך שריפה לבור שהוא לא ראה. הבור היה בעומק של חמישים מטרים והיה צורך דחוף לחלץ אותו. אז הבנו שאנחנו צריכים את היחידה הזאת קודם כל לכבאים עצמם. משם זה הפך ליחידה שנותנת מענה גם לאזרחים.
"מאז ועד היום", ממשיך המפקד, "היחידה השתפרה לאין ערוך. כיום הם יודעים לתת מענה חיפוש וסיוע ליחידות הסיוע תוך שהם ערוכים לכלל החילוצים הכוללים מנופים, מים זורמים, ועוד.
"הכבאים ביחידת יל"מ צריכים לעבור הכשרה מעבר לכבאי רגיל. גם את כל הקורסים שכבאי עובר וגם מעבר לכך על מנת להיות בכושר מבצעי בשיא. סך הכל יש לנו חמישה עשר כבאים שהוכשרו לכך במחוז צפון וחמישה עשר נוספים במחוז דרום".
אחרי הסקירה הזאת אנחנו מרגישים מוכנים לצאת לשטח לראות את הצוות מתרגל ב'לייב' חילוץ. הכבאים נותנים לי לבחור, להצטרף לכבאית או לנסוע עם המפקד תמיר. אני בוחר לנסוע עם המפקד על מנת לראיין אותו. נראה כי בחרתי נכון.
הומור שחור עוזר
תמיר מפקד על התחנה האזורית יהודה מזה כארבע וחצי שנים. לשאלתי מה אופי האירועים בהם הוא השתתף הוא עונה לי שהוא היה בכל סוגי האירועים שרק ניתן לעלות על הדעת. "לצערי האירועים שהכי חרוטים לי - התרחשו ב'בין הזמנים'. זהו זמן מועד לפורענות", אומר המפקד בעודו מנווט ליעד התרגול שלנו, "לכן היה חשוב לי להזמין אתכם לכתבה, לראות ולהעביר את המסרים הלאה לקוראים".
מה באמת גורם ליותר אסונות בזמן הזה?
"הסקרנות של הילדים גוברת ואין הסברה נכונה. ילדים מנסים לשחק באש, יוצאים בלי מים ועוד. הנה לך הגורם העיקרי לאסונות. הנה הוראה החשובה לקוראים השהות בבית גורמת לעיתים לשעמום של הילדים, הרחיקו כל חומר דליק מהישג ידם של ילדים".
המפקד תמיר ממשיך: "אומנם אנו מצילים חיים בשוטף, אבל עסוקים בהסברה על מנת לא להגיע למצבים כאלה. הנה הכבאית שנוסעת לפנינו, יש לה מודעה על גלאי עשן. לי עצמי יש בבית עשרה גלאים ואגלה לך, זה הציל לי את הבית פעם אחת".
איזה אירוע אתה הכי זוכר? כזה שלא יוצא לך מהראש?
"אסון ורסאי (אולם אירועים בקומה שלישית שקרס והוביל למותם של 23 אנשים ומאות פצועים. א"ט), כמו גם תאונות דרכים מחרידות בהם היו ילדים או שריפות עם שאריות של גופות".
אני מצטמרר. איך מתמודדים עם כל הקושי הזה?
"פורקים את זה, משוחחים על זה", עונה המפקד תמיר בשקט, "יש נוהל שקובע כי לאחר כל אירוע יושבים ומדברים עליו. אם יש צורך, אני מזמין את יחידת חוסן. מגיע הפסיכולוג של הנציבות. יש לנו את הכלים להתמודד עם מועקות נפשיות של הכבאים ואנחנו שמים לב לכל כבאי שנהיה לפתע אפתי או 'קצר' ומטפלים".
"וכן", המפקד תמיר גלוי לב, "יש לי לא מעט חברים בכבאות שסובלים מפוסט טראומה עד היום".
זה לא השפיע עליך?
"לא בטוח שזה לא השפיע עלי", המפקד מבליח חצי חיוך, "כל לוחם שכבר עבר כברת דרך יש לו אירועים שהוא צבר אצלו, השאלה באיזה רמה הפוסט טראומה שלו. במקרים כאלה הדיבור עוזר לנפש וגם ההומור השחור עוזר הרבה פעמים".
אז להיות בכבאות זה כמו להיות במשפחה אחת גדולה?
"לגמרי. לוחם תומך בלוחם", חותם המפקד.
התרגול
אנחנו מגיעים לשטח. נוף מרהיב נפרס לנגד עינינו. הכבאים אינם מבזבזים זמן. הם מתחילם לפרוק ציוד ולהתמקם. הם מראים לי את התיקים. לכל אחד תיק אישי בו יש לו קסדה, ציוד סנפלינג ועוד. אני מנסה להרים, 'לא כבד בכלל' אני מניח את התיק מתנשף...
"עם התיק הכבד הזה אנחנו צריכים ללכת לעיתים כמה מאות מטרים, בירידה תלולה או בדרך לא דרך כדי להגיע לחלץ אנשים", אומר לי אליאור, כבאי מיחידת החילוץ.
הצוות מתחיל להתארגן לחילוץ משדה קוצים. בשבוע שעבר הם עשו תרגול חילוץ מבורות ומגובה והיום חילוץ מתהום. הם מעמידם חצובה, קושרים אותה לגדר ההפרדה וכדי לחזק את היציבות ולגרום שכל העסק הזה יהיה חזק במאתיים אחוז הם קושרים בחבלים את החצובה לכבאית.
בזמן שהם לובשים את הציוד, מלבישים את התיקים וממלאים את ההוראות לקראת הירידה לתהום, אני מבקש מהצוות שילבישו לי קסדה 'רק בשביל התמונה. שהקוראים יראו שהייתי בתרגיל'. אלא שמהר מאוד זה הופך למציאות. הם צריכים מתנדב שיהיה המחולץ וכיוון שאני כבר לבוש הם רותמים אותי עם כל הציוד ובזהירות אני יורד עם מפקד היחידה אלמליח כמה עשרות מטרים למטה. כעת אני המחולץ. עוד מעט יעלו אותי עם הציוד והחבלים כלפי מעלה.
השמש קופחת אבל אני שומר על קור רוח. החבר'ה כאן עובדים טוב. הם מוודאים שהכל קשור כהלכה, שכל אחד מהם יודע מה הוא עושה. המפקד נותן הוראות אחרונות והם מתחילים בחילוץ.
"התחלת עבודה", צועק המפקד. "התחלת עבודה", עונה אליאור המחלץ ומתחיל להשתלשל בחבל כלפי מטה כאשר שאר חברי היחידה משחררים לו חבלים מחצובה.
תוך דקה הוא אצלי למטה. בודק את שלומי. אני עונה לו שאני מעט 'מטושטש'. הוא שואל לשמי, מאיפה אני בארץ ועוד שאלות לבדיקת ערנות. בצעקה קלה הוא מעביר להם דו"ח מצב על המחולץ תוך שהוא רותם אותי לחבל החילוץ.
אנחנו מתחילים בחילוץ. החבר'ה למעלה מושכים בחבלים ואנחנו מטפסים על ההר. דקותיים של הליכה על ההר בתמיכת החבלים ואנחנו למעלה. חולצתי בשלום.
בהמשך יאמר לי אליאור, ככה בשקט, לא בשביל ה'פוזה' ולא בשביל הכתבה: "התבאסתי קצת בשבילך שהיינו צריכים ללכת על הקוצים כשחילצנו אותך". או אז עלתה בי ההכרה כי מדובר בחבר'ה שהם לא רק מחלצים טובים אלא גם בני אדם לפני הכל. זה חימם לי את הלב.
בן ה-12 שמעדיף חילוץ דרמטי על פני משחקים בבית
אנחנו עוברים ל'חילוץ אלונקה'. הבן של מפקד התחנה קורן בן ה-12, מתנדב להיות המחולץ. מפקד היחידה אלמליח יורד עם האלונקה במורד ההר. המחולץ נשכב אחר כבוד באלונקה והם מתחילים לעלות אותו בזריזות. העבודה דורשת גם שמירה על יציבות, כדי לא להפוך את 'הפצוע' חלילה, וגם כוח יתר.
על מנת להקל על עצמם הכבאים מסדרים את הכבלים על החצובה בצורה כזאת שבמקום חבל אחד שאותו צריך לדחוף – יהיה להם שלושה. ככה, אם המחולץ שוקל תשעים קילו – הם ירגישו שהם דוחפים רק שלושים קילו.
החילוץ נעשה בצורה כזאת שאלמליח עולה עם 'הפצוע' כשהוא אוחז באלונקה וכל פעם שהוא קורא "המשך עבודה", הם עונים לו באותו לשון ומושכים בחבלים כפלי מעלה. כל שלושה מטר שהם ידחפו – אלמליח והפצוע יתקדמו מטר נוסף.
רגע לפני סיום החילוץ יש סלע ענק אותו צריכים לעבור בשלום בלי להיתקע בו. הכבאים מתכוננים למשיכה חזקה ובתיאום כולם מתקדמים בהצלחה כלפי מעלה. המחולץ הגיע בשלום לקרקע יציבה.
המפקד תמיר גאה בבנו. הם נעמדים זה לצד זה. איזה ילד בגיל כזה עושה דברים כאלה? אני שואל.
קורן מחייך. אכן, אין ילדים שעוברים חוויות כאלה. 'סכם לנו איך הייתה החוויה', אני מבקש ממנו.
"מלחיץ קצת להיות תלוי", הוא עונה, "אבל לא חושבים בזמן הזה. רואים את השמים ומחכים. לא פחדתי".
מה עדיף, משחקי מחשב או חילוץ כזה?
"זה", עונה קורן בחיוך רחב.
בקשר עם כוחות הכיבוי הפלסטינים
התרגול מסתיים בהצלחה. החבר'ה מקפלים את הציוד ואני יוצא לדרך בחזרה עם המפקד תמיר. בקשר נשמעים קולות של כבאים שמודיעים כי הם חוזרים לתחנה כיוון שהשריפה אינה פתוחה לכוחות הישראליים.
אז רגע, אני שואל, מי יכבה את השריפה הזאת?
"כוחות הכיבוי הפלסטינים", עונה המפקד.
אתם בקשר איתם?
"כן. המת"ק (מנהלת קישור ותיאום של הצבא. א"ט) מקשר בינינו ואנחנו נפגשים כשלוש פעמים בשנה. לפני שלגים, גשמים ובחום קיצוני. היחסים איתם טובים כי בסך הכל כולנו עסוקים בהצלת חיים".
כך ניפגש רק בתרגולים
הכתבה מתקרבת לסיומה ואנחנו מבקשים מטפסר שיקו בר דב, מי שמשמש כמפקד על כל מחוז יו"ש שייתן לנו את כל ההדגשים איך להישמר בבין הזמנים על מנת שנפגוש בו ובצוות שלו רק בתרגולים ולא חלילה באירועי אמת.
"אופניים חשמליים הינם כלי מסוכן. יש להשתמש בסוללה מקורית בלבד, טעינה תעשה בהשגחה בשעות היום וכן יש לנתק את המטען מיד בסיום הטעינה", פותח בר דב. "בנוסף, יש להמעיט בהבערת אש בשטחים פתוחים, אם בכל זאת מדליקים אש יש לעשות זאת במקומות המותרים בלבד ולוודא כיבוי סופי של הגחלים".
"וכפי ששמעתם בתחילה ממפקד התחנה", ממשיך בר דב ומדגיש, "לגבי נהיגה ברכב, יש לנהוג בזהירות רבה במהירות המותרת, ובהתאם לכללי הדרך. שימו לב לא לצאת לעקיפות מיותרות ומסוכנות.
"כמו כן", ממשיך בר דב בשטף, "אם אתם רוצים לפגוש אותנו רק בתרגולים ולא באירוע, היכנסו למעיינות ולנחלים במקומות המותרים בלבד. אל תסתמכו על סולמות ארעיים, חבלים וכיוצא בזה".
חופש, בריא, שמח וזהיר!