במהלך השנים מצאתי את עצמי בשבוע שחל בו תשעה באב, מבקר כמרצה בבתי כלא שונים ברחבי הארץ.
באורח פלא אני לא בוחר להגיע למקום מסוים, אלא בכל שנה מהשנים האחרונות אני מקבל פנייה בתקופה זו עם הזמנה להרצות בבית כלא זה או אחר.
הפעם הייתה זו פנייה של ידידי ושכני הרב שמעון סבח שביקש לעניין אותי בפרויקט שיקום ייחודי לאסירים משוחררים, והזמין אותי להיכרות עם הרב הנמרץ של כלא כרמל הרב אליהו גאגולה, ומפקד הכלא גנ"מ פנחס אסרף.
מסרתי שיעור לאסירים, ולאחר מכן גם הצלחתי להיפגש עם כמה מהם באופן פרטני, אשתף במקצת מהתובנות.
ראשית כל, לפני הכניסה לתחום הכלא מפקידים את המכשירים הניידים. וכך, עם השער שננעל מאחוריך אתה מרגיש אדם חדש עם הניתוק מוחלט מהעולם שבחוץ.
והאמת, מה יותר נכון בימים טרופים אלו מאשר להתנתק קצת מהדיווחים השוטפים המרעישים והמטרידים שבכל רגע ורגע יוצאים מחדש?!
לאחר כמה דקות של שהות ברחבי הכלא, ידי הושטה כבדרך קבע לכיס, לבדוק אולי מישהו חיפש אותי... איזו שיחה שלא נענתה... או דיווח נחוץ שלא אפסיד... ותוך כדי כך נחה עלי שלווה מיוחדת, ברוכים הבאים לחופש הגדול!
הרהרתי, כי בעצם הרגע בו יצאתי מכותלי הכלא אל החוץ, זה הרגע בו שתי ידי אזוקות למכשיר הטלפון, לחדשות וההתרחשויות שמתחדשות בכל רגע, ודווקא בין כותלי הכלא, בניתוק המוחלט הזה – שוררים במובן מסוים חיי שחרור וחופש...
פתחתי את הרצאתי בפני האסירים: רבותי! אולי זה ישמע לכם מגוחך, אבל האמת כי אתם המשוחררים, ואנחנו בחוץ הכלואים והכבולים...
•
בעיני ניתן לחלק את האסירים בבתי הכלא באופן כללי לשני סוגים:
על החלק הראשון נמנים אלו שמאז ומעולם נמצאים בצד הלא נכון של החברה, או נולדו לשם, או שמבחירה לקחו צד בחיים, אם בהתנהגות עבריינית, ארגוני פשיעה וחברים בהתארגנויות טרור אזרחי. בקיצור, אלו הם 'עבריינים מקצועיים' שבחרו בחיי הפשע.
אבל בחלק השני נמצאים אנשים נורמטיביים שכשאתה שומע את הסיפורים שלהם פתאום עוברת התחושה שזה יכול חלילה לקרות כמעט לכל אחד, אם זה רגע קטן של היסח דעת שבעקבותיו תאונת דרכים קשה, עסק שהסתבך כלכלית, או אפילו תגובה אלימה לסיטואציה מקרית ברחוב. שגיאה חד פעמית קשה, שלפתע משליכה את מי שרק אתמול היו אזרחים רגילי , אל תוך מערבולת שעלולה להסתיים במקום שאליו לא חלמו מעולם להגיע: בית הכלא.
כשנפגשתי עם הסוג הזה של האנשים, רובם ככולם מוצאים נחמה בסיטואציה הקשה שנקלעו אליה, ואפילו קרש קפיצה להמשך!
•
פרשת השבוע שלנו - עקב - עוסקת בשבחה של ארץ ישראל, ואזהרה מפני שכחת הבורא בחיי היום יום ובהצלחות שלנו בחיים, והסתמכות על "כוחי ועוצם ידי". כשאדם נכנס למעגל כזה הוא מגיע לתוצאות הרסניות.
התורה מתארת מצב עגום: " פֶּן-תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹובִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ.
... וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה-לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ יִרְבֶּה.
וְרָם לְבָבֶךָ ...
... וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה".
בשים לב, יש משהו מאוד מטעה בחיים שנעים על מסלולם בצורה כאילו מובנת מאליה, האדם שוכח את בוראו, ובעצם שוכח את עצמו!
כך למשל בקריירה בעבודה, אנשים נכנסים למסלול מטורף של הישגים, שלא נאמר "מרוץ עכברים", ולא עוצרים אף לרגע לשאול, רגע, בעצם לאן? לאן אני דוהר?
פעמים מדובר בזוגיות הרסנית, בילדים שלנו שאנחנו מפספסים אותם על הדרך, בסטנדרט גבוה מידי בחיי היום יום, בהתמכרות לתענוגות ועוד.
*
ניקח לעצמנו את ההתבוננות הזו, לא להיות כמו אלו שמתאר בעל "מסילת ישרים" – כסוס שוטף במלחמה. לא כדאי להמתין לאיתותים מסובכים מידי, דרסטים מידי, למצוא זמני עצירה וחישוב מסלול מחדש. לדעת לחיות נכון באמונה וביושר.
"וְזָכַרְתָּ אֶת-ה' אֱלֹקיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל".