כחרדי, בלתי נתפס שהמדינה היהודית בארץ ישראל עליה חלמו יהודים אלפיים שנה בגלות מעזה להכריז על עמלי תורה כפורעי חוק. זאת בשעה שהיא נלחמת על עצם קיומה (ואל תאמינו לאף אחד שאומר אחרת, כבר ראינו מה שוות הבטחות הרהב בשמיני עצרת תשפ''ד)
מארי דכולי עלמא! למעלה משבעים שנה אתם מנסים לפתור את סוגיית שירות חרדים בצה''ל, ודווקא בשעה בה העם צריך להיות מאוחד מתמיד מול אויביו, דווקא בשעה בה ראיתם את הציבור החרדי נרתם לעסוק במלאכת הקודש הזוועתית של שמירה על כבוד הנרצחים, אלפי נשים חרדיות נרתמו למיזמי סיוע לחיילים, מפונים, ומשפחות שכולות, אלפי חרדים בעלי משפחות ברוכות ילדים רצו מיוזמתם לבקו''ם לשאול במה יוכלו לסייע, זה הזמן, זו השעה להכריז מלחמה בבית פנימה?
מן הצד השני, כיהודי ישראלי, אני מתבונן על חלקים בציבור ובהנהגה הפוליטית החרדית ולא מצליח להבין, האם אתם לא מבינים את גודל השעה?
לא הבנתם שהפעם הדרישה איננה לספק לצבא מש"קי ממטרות בקריה, הפעם זה לא עוד ניסיון לחלן את כל החרדים בכוח, יש מחסור אמיתי ושחיקה בכוח הלוחם, כל בחור חרדי המשרת כנהג בצה''ל מאפשר לשחרר עוד חייל ללחימה, כל כיתת כוננות חרדית המשרתת במילואים במודיעין עילית, מאפשרת לשחרר חיילים לאבטח את גבול הצפון מפני גדודי רדואן.
אנחנו הרי יודעים היטב כי בני תורה אמיתיים לא נדרשים (יתירה מזאת, לא מתאימים, נפשית) לשירות צבאי. כל הדיון הוא על בני נוער חרדים רבים שאינם מוצאים את מקומם על ספסל הישיבה, ובינינו לבין עצמנו אנחנו מוכנים להודות בשקט כי "שירות במסגרת צבאית קפדנית בה תישמר זהותם החרדית, יכול רק להועיל להם, לעשות מהם בני אדם, בעלי אחריות וסדר יום נורמטיבי". נתון זה עולה מכל מחקר דעת קהל שנערך בקרב הציבור החרדי.
ובכלל הפוליטיקאים החרדים, הכישלון הזה הוא לא של נתניהו ולא של בג''ץ, מהאחרון לא היו לנו ציפיות, והראשון מספק בשנים האחרונות יותר כישלונות מהצלחות ומתחמק באופן סדרתי מאחריות.
הציפיות שלנו הן מכם, זה המקצוע שלכם! זו העבודה שלכם! בשביל זה משלמים לכם, לעשות פוליטיקה, להתעקש איפה שצריך, להתפשר איפה שניתן, עד לתוצאה. מה זה הביזיון הזה? עשרות שנים שהציבור החרדי שולח אתכם שוב ושוב לכנסת ולממשלה על מנת שתתנהלו בחכמה ברגישות ובנחישות ותשיגו תוצאות. ומה בפועל? בשעת המבחן הגדולה ביותר, כשלתם.
לא תעזור לכם הפעם ההסתתרות מאחורי "דעת תורה", אנו יודעים כי את הקרדיט להצלחות אתם יודעים לגזור היטב.
כל דרדק חרדי יודע כי בחירות פוליטיות שגויות שעשיתם בתקופה האחרונה רשומות בעיקר על שמכם, כאשר חסימת כל מרחב תמרון פוליטי, זו כנראה הגסה שבהן. ודי למבין.
ויכר יוסף את אחיו, והם לא הכירוהו
אלו ימים קשים בהם כל אחד נדרש לתפוס צד, הלנו אתה או לצרינו. מכיוון שלמקרא השורות הבאות עלולים יהודים יקרים לרטון מתחת לשפמם "הגם אתה בדרשנים" אקדים ואכתוב, שאין כאן ניסיון לייצר דבר תורה מלאכותי לפרשת השבוע, אלא להשתמש בסיפור ידוע אותו כולנו מכירים, כמשל, על מנת לקבל זווית חדשה על המאבק המשסע את העם בישראל.
במקום לבחון את המחלוקת בעת הזו בין היהודים הציונים לסוגיהם ובין היהדות החרדית, במשקפיים של המאבקים בין אנטיוכוס לחשמונאים, או אדריאנוס לרבי עקיבא.
אולי המשקפיים הנכונות יותר הן המריבה בין יוסף לאחיו.
על פי פשוטו של מקרא, האחים לא אהבו את יוסף כי הם חשבו שהוא מתנשא עליהם, מזלזל בהם, רוצה לשלוט עליהם, רואה עצמו כמיוחד ושונה, מתלבש שונה מהם, מופלה לטובה על פניהם, רודף אותם וישמח שהם יעלמו מן העולם.
מזכיר קמעא את הצורה בה היהודים הלא-חרדים רואים את החרדים?
מן העבר השני, יוסף חי בתחושה ששונאים אותו שנאת חינם, הוא לא מתכוון להרע לאחיו כשהוא מתנהג בצורה הזאת, הוא יודע ומרגיש שצפוי לו תפקיד משמעותי במשפחה למרות שהוא מצעירי האחים, הוא לא באמת מתנשא על אחיו, לא מזלזל בהם, מן הסתם הוא מרגיש שהוא נרדף על לא עוול בכפו.
הנמשל ברור.
המאבק ההוא בין האחים נובע מטעות, מחוסר הבנה, לא מרשעות חלילה, אנחנו באמת לא מבינים זה את זה, לא דוברים זה את שפתו של זה, לא מחזיקים באותם ערכים, האחד מוכן למסור נפשו על מדינת ישראל, השני על ארץ ישראל, והשלישי על תורת ישראל.
נראה כי הגענו בימים אלו לשעה בה לאחי יוסף נמאס מאחיהם הקטן והם מחליטים להיפטר ממנו.
מדובר ברגע של טרגדיה, חוסר הבנה מזעזע בין אחים.
אני מניח ומקווה שבמוקדם או במאוחר יגיע רגע המפגש המחודש בין האחים, הרגע בו הם יבינו כי הם לא באמת התכוונו להרע זה לזה. הרגע בו אחי יוסף מתחרטים על מכירתו בכל ליבם. הרגע המרגש בו יוסף מתגלה אל אחיו במלוא יופיו. ולהיפך.
אחינו הציונים, עדיין אינם יודעים להעריך, את טהרת ליבו של בחור הישיבה הכובש את יצרו ומשעבד את ליבו ללימוד תורה, אינם מכירים במעלתו של אברך משי שכל עיתותיו מוקדשות ללימוד תורה בקדושה ובטהרה, אינם מבינים כי זה סוד נצחיותו של עם ישראל, ולא רק אוגדה נוספת בצפון הארץ.
אנחנו החרדים איננו רואים ואיננו חווים באמת את עוז רוחם של צעירי ישראל המשליכים את חייהם וחיי משפחתם מנגד ורצים אל אש התופת של האויב צמא הדם, להגן על עמם מפני שחיטה אכזרית נוספת, את אותם אלפי החיילים הרועדים בקור ובבוץ של גבול הצפון, כאשר גדוד או טיל אויב עלול להפתיע אותם בכל רגע.
איננו אויבים. אמנם אנחנו לא מכירים, לא מסכימים, אבל לא שונאים. אחים. יהודים. לוחמים. מבית ומחוץ.