נוסח התפילה שלנו יסודותיו בהררי קודש ותוקן עוד מימות הנביאים ואנשי כנסת הגדולה ועד לחכמי התלמוד. ערב, בוקר וצהריים, מילות התפילה נשמעות מפי היהודי בסדר קבוע, קיץ וחורף לא ישבתו. רק דבר אחד יכול לשנות מסדר קבוע זה והם חגי ומועדי ישראל.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
במועדים וחגים זו שעתם היפה של הפייטנים שקמו לישראל במרוצת הדורות, הם העשירו את התפילה בחריזה ובלשון לימודים תואמת זמן ומקום. הם לא הסתפקו בנוסח הרגיל והיומיומי ורצו לחדש ולהביא שפה חדשה לתוך הסידור והמחזור.
הפייטנים בעם
הפייטנים, מהם חזנים ושלחי ציבור בקהילתם, שכתבו לזמנם ולמקומם, מהם משוררים נודעים שהפיצו את פיוטם לכל קצוות תבל. אך הצד השווה שבהם שבפיוטיהם לא באו רק להרבות בשבח ותחינה לפני המקום, אלא להשמיע דברי דרוש ומוסר, תוכחה ועידוד, ולהוות טקסט מחודש שיהיה חלק אינטגרלי מנוסח התפילה המקובל.
חדש אסור מן התורה, וגם להכנסת הפיוטים קמו מתנגדים בעם, רק לשם הדוגמה האקטואלית, גאוני בבל התנגדו להוסיף "זכרנו לחיים" ו"מי כמוך אב הרחמים" שכידוע בגמרא לא נזכרו ההוספות האלו, והגאונים תקנום, (כמו שכתב הרא"ש בסוף פרק א דברכות) הנאמרים בין כסא לעשור, עיקר התנגדותם הייתה מחמת הפסק בברכה וכדו’ אך גם בין אותם גאונים היו מחברי פיוטים כרבי סעדיה גאון שהביא בסידורו כמה פיוטים משלו ומשל פייטנים אחרים בני התקופה.
וְעַל הַמְּדִינות בּו יֵאָמֵר
מדינה ומדינה ופיוטיה ועם ועם ומזמוריו, וכמפורסם, לא בכל תפוצות ישראל הפיוטים שווים וזהים, בנוסחאות יהודי ארץ התקבלו מאד הפיוטים של פייטני ארץ ישראל קדומים, כמו יוסי, ייני, ורבי אלעזר הקליר, גם השתרשו מאד פיוטיהם של פייטני צרפת, אשכנז, ואטליה, כמו רבי שמעון בר’ יצחק רבי משולם בר’ קלונימוס ועוד.
בני יהדות ספרד ועדות המזרח קיבלו את פיוטיהם של פייטני ספרד ואפריקה, כמו רבי יוסף בן אביתור, רבי שמואל הנגיד, רבי שלמה אבן גבירול, רבי משה בן עזרא, רבי יהודה הלוי ואחרים נוספים. כמה מפייטנים אלו אף מופיעים ומצויים בנוסח בני תימן.
בכלליות נוסח אשכנז שמר עד להיום על פיוטים שמשולבים בגוף התפילה בברכות קריאת שמע, ובחזרת הש"ץ אך גם שם נחלקו המנהגים יש המרבים בפיוטים ויש המקצרים בתכלית. בני גרמניה ומדינות פולין הרבו באמירת פיוטים ככתוב במחזורי מנהגי אשכנז ומנהג פולין. ואילו יהודי ליטא שאף שהם מתפללים בנוסח אשכנז נהגו לקצר בפיוטים.
מרן הגר"א לא אמר פיוטים אלא בראש השנה וביום כיפורים בלבד, וכך נהגו ההולכים בדרכיו להשמיט את הפיוטים בייחוד המשולבים בברכות ק"ש ובגוף התפילה.
בחצרות הקודש של החסידים מהם מאריכים בפיוטים כמו חצר רוז’ין וסדיגורה, חסידות צאנז ועוד, ואילו בחצרות גור וחב"ד המה בבחינת "קיצור האומר".
הפייטנים הנודעים
הכל תלוי במזל אפילו ס"ת שבהיכל – גם עולם הפיוטים לא חורג מכלל זה. ואכן ישנם פיוטים ופייטנים ששרדו את מבחן התקופה והם היום הפכו לפניו של כל חג ומועד ובפרט בימים הנוראים וחגי תשרי.
שלושה מגדולי הפייטנים כבשו להם מקום חשוב במחזור האשכנזי של ראש השנה:
יוסי בן יוסי
הוא הראשון לפייטנים הידועים בשמם, פייטן ארץ־ישראל קדמון (המאה החמישית אחר חורבן בית שני), וממנו באו פיוטי מלכויות, זכרונות ושופרות ליום ב' של ראש השנה. גם יוסי בן־יוסי, כפייטנים שהיו לפניו, עדיין לא נהג לחתום את שמו באקרוסטיכון בשיריו, אבל שמו נמצא רשום בקצת מראשי שיריו, כגון בראש סדר העבודה שלו ליום הכיפורים 'אזכיר גבורות', והוא מוזכר בכתבי רב סעדיה גאון ובכתבי שאר מחברים ראשונים. פרט אחד בתולדותיו נראה להיות ידוע, שהיה יתום. כך היה סבור שד"ל, שמצא ב'פירוש מחזור אשכנזי' כ"י על קלף כתוב: 'טפשו בני כנען דר' יוסף היתום'. ועל כן הוא אומר 'אשר לפי הנראה מת אביו קודם לידתו, או קודם מילתו, ולפיכך קראוהו בשם אביו (יוסי בן־יוסי) וגם קראוהו היתום.
רבי אלעזר הקליר
אף הוא פייטן ארץ-ישראלי קדום, וממנו באו פיוטי יום א' של ראש השנה לשחרית (חזרת הש"ץ) ולמוסף (שלוש ברכות ראשונות’ מלכויות, זיכרונות ושופרות). כידוע מראשוני הפייטנים ומן המפורסמים שבהם - מי אשר המחזורים כולם מלאים בפיוטיו הוא רבינו אלעזר הקליר אשר תולדותיו לוטים בערפל, ואין ידוע אימתי חי ופעל. לשיטת הרשב"א (בתשובות א, תסט) הרי הוא התנא רבי אלעזר בן ערך. ואילו לשיטת התוספות (חגיגה יג, א ובעוד מקומות) הוא התנא רבי אלעזר ברבי שמעון.
תוספות מוכיחים שרבי אלעזר הקליר היה בזמן בו קידשו על פי הראייה, לפי שלעולם לא נמצא ממנו 'קרובץ' ליותר מיום אחד של יום טוב - כולל יום טוב של ראש השנה.
וכן העלה האר"י הקדוש ברוח קודשו (כמובא בשער הכוונות דף נ) שהפייטן רבי אלעזר הקליר היה רבי אלעזר ברבי שמעון ולכן פיוטיו מיוסדים על דרך האמת. כן מוסיף להוכיח גם בנו של ה'נודע ביהודה' (תנינא אורח חיים, קיג). אמנם יש מרבותינו האחרונים (היעב"ץ והחיד"א ועוד) שכתבו כי נראה שהיה בזמן הגאונים. והיעב"ץ מביא בשם האר"י כי רבי אלעזר הקליר היה ניצוץ מנשמת התנא הקדוש רבי אלעזר ברבי שמעון.
וכן עדותו של רבנו תם בשם אביו (רבנו מאיר - חתנו של רש"י הקדוש) בתשובה המובאת ב"שבלי הלקט" (סימן כח), "ושמעתי מאבא מארי שכשפייט ר' אלעזר (הקליר) "וחיות אשר הנה מרובעות פנים בכסא" (פיוט לקדושת מוסף בראש השנה), להטה אש סביבותיו.
רבי שמעון בר יצחק (רבי שמעון הגדול ממגנצא)
מראשוני הפייטנים באשכנז, שיסד את "היוצר" (פיוט לברכת "יוצר אור") ואת "הקרובה" (פיוט לחזרת הש"ץ) ליום ב' של ראש השנה. אחד מפיוטיו הוא זמר לשבת המתחיל במילים "ברוך ה' יום יום. ובן דורו של ר' גרשום מאור הגולה. ורבי יונתן אייבשיץ כותב בספרו יערות דבש דרוש ה': כי המשכיל בפיוט לשופרות ביום ב' דר"ה מר"ש הגדול ימצא שכיון הרבה לכוונת האריז"ל וכו' ע"כ. היה לו שם של מחולל ניסים, מסורת ישנה מספרת שבביתו היו תלויות על הקיר שלוש מראות נפלאות, שבהן יכול היה לראות את העבר ההווה והעתיד; כמו כן שלאחר מותו נבע מעיין בראש קברו.
היה לו בן, אלחנן, שלפי המסורת נקרע כילד מהוריו, חונך כנוצרי, ולאחר מכן הפך לאפיפיור ולאחר שגילה את זהותו האמיתית, נטש את הנצרות ולאחר כמה שנים נרצח על ידי הצלבנים. ואומרים שרמז לבנו אלחנן זה בפיוט יום שני דר"ה בפיוט מלך אמון שם אל חנן נחלתו בנועם להשפר וכו'
התכנים העיקריים של פיוטי ראש השנה
כשם שעיקר תוכנה של תפילת ראש השנה ניתן לתמצת בשלוש תיבות - מלכויות, זכרונות, שופרות - אף תוכנם של פיוטי ראש השנה כך.
מלכויות - גדולתו וגבורתו של ה' מלך כל הארץ, היושב ביום זה לדין:
זכרונות - רחמיו וחסדיו של ה', הזוכר חסדי אבות (בייחוד עקדת יצחק):
שופרות - מצוות היום, השופר, המגשר בין שני הקטבים בתולדות ישראל: מעמד הר סיני (קול שופר חזק מאד") - וביאת המשיח (יתקע בשופר גדול").
זהו עיקר תכנם של פיוטי ראש השנה ואידך פירושם זיל גמור
מילים חדשות
אין הפיוט של ראש השנה שונה בתוכנו משאר פיוטים במעגל השנה. הפיוט בכל מקום לרוב בנוי על מליצת התנ"ך, אלא שהוא מלא ברמזים גלויים ונסתרים לדרשות חז"ל לפעמים בכל מילה יש בה רמז למקום אחר בתנ"ך ודברי חז"ל הפזורים בתלמוד ובמדרשים השונים.
אך מעל כל אלה החידוש המרכזי בפיוט הוא אותו אוצר של צורות ומילים חדשות שהרבו הפייטנים לחדש. הקליר הוא דוגמא מובהקת לכך ועורר את קפדנותו של רבי אברהם אבן עזרא כפי שנציין בסוף המאמר. לא כאן המקום להאריך בנושא אבל פטור בלא כלום אי אפשר.
אנסיכה
את הפיוט למלכוית פותח הקליר במלים אנסיכה מלכי". כוונתו - אמליך את מלכי. הפייטן חידש לו פועל "אנסיכה" מלשון נסיך שעניינו מושל ועל פי הפסוק בתהלים "ואני נסכתי מלכי". טענו נגדו מדקדקים, שהיה לו לומר כלשון הפסוק בבניין קל ולא בבניין הפעיל - אנסוך או אסוך ולא "אנסיכה".
השחיל
פייטן אחר, רבי יקותיאל בן משה שמו שחי במאות ה- 11-12 בגרמניה (שמו חתום בראשי הצלעות החרוזות "יקותיאל בן משה חזק ואמץ יחי"), חיבר את הפיוט כ"רשות", הקדמה, לפיוט מסוג "קרובה" שנקרא: "יראתי בפצותי" ליום א' של ראש השנה, שם הוא משתמש בפועל "השחיל" בשלוש הוראות :
א) יראתי בפצותי שיח להשחיל - פירושו: להוציא דיבור. תרגום ארמי של משיתיהו" הוא שחליתיה", ומכאן: להשחיל - להוציא.
ב) לחשי ירצה כמנטיף ומשחיל - פירושו: כמקריב קטורת של נטף ושחלת (מיני בושם), כלומר: לחשי יהיה אהוב ורצוי כבושמי הקטורת.
ג) שאני יערב ולא כמשחיל - כאן משחיל" פירושו שואג כמו שחל (אריה), כלומר: תהא תפילתי ערבה, ולא שנואה כשאגת אריה (ע"פ ירמיה יב, ח).
הנה מילה אחת בשלושה שימושים, וכולם חידושי הפייטן.
מילון מושגים - סוגי הפיוטים בנוסח אשכנז
יוצר / יוצרות – פיוטים הנאמרים בתחילת ברכת יוצר אור
אופן – פיוט הנאמר בברכת יוצר אור לפני והאופנים וחיות הקודש
קורבה – נאמר בחזרת הש"ץ והוא מלשון אמירה לחזן ובא וקרב לתפילה (נקרא גם קורבץ)
רשות – דברי פתיחה ובהם התנצלות של הש"ץ ובקשת רשות להתפלל (יראתי בפצותי)
סילוק – נאמר כפתיחה לקדושה (לפני) ונקרא סילוק, על שם ולך תעלה קדושה, שתרגום והעלאה: סליק. כך למשל בספר "אור זרוע" בסיפור המעשה דרבי אמנון מוזכר כי "כשגמר כל הסילוק נסתלק ונעלם מן העולם", ואכן כידוע פיוט ונתנה תוקף, נאמר לפני קדושה דמוסף.
האבן עזרא והפיוטים
עם הזמן קמו לפיוט מתנגדים רבים, ושיקולים שונים ומגוונים הנחו אותם. היו שהאשימו את קביעת הפיוטים בתפילה כנוגדת את גבולות ההלכה. אחרים התנגדו לתכנים הרעיוניים הגלומים ברבים מהפיוטים, לאוצר המילים המוזר, ללשון הבלתי מהוקצעת ולהפרת החוקים של כללי הלשון. וכיוצא באלה.
רבי אברהם אבן עזרא פרשן המקרא, המשורר והפילוסוף. הרבה לתקוף את הפייטנים ובספר קהלת על הפסוק "אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלקים, כי האלקים בשמים ואתה על הארץ, על כן יהיו דבריך מעטים"
אחרי דברי הקדמה ארוכים למדי קובע אבן עזרא: "וכלל אומר, יש בפיוטי רבי אלעזר הקליר מנוחתו כבוד, ארבעה דברים קשים". ומסיים שם - "ולא אוכל לבאר אחד מני אלף מטעויות הפייטנים". וכו’: "והטוב בעיני שלא יתפלל האדם בהם כי אם התפילה הקבועה, ויהיו דברינו מעטים".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הרבה קולמוסים נשתברו לכאן ולכאן בפולמוס הדקדוק הלשוני של הפייטנים ואין כאן מקומם רק נסיים עם דבריו של הרה"ק ר' פנחס מקוריץ זיע"א:
אוהב אני ללמוד זכות על אבן עזרא. כי פעם אחת חלם לי שעליתי לתורה, ואמרו לי הס"ת של אבן עזרא. ואמר שיש ללמוד זכות עליו, ע"ד משל מי שהולך במקום חושך, ורואה מרחוק אור גדול, או אבוקה וכו'. כן, התנאים ואמורים היו סמוכין לחורבן בית המקדש, והיה עדיין מאיר מאור שנסתלק מקרוב. והצדיקים בדורות האחרונים, בדורות הללו, סמוכים לאור של משיח. על כן אין חדוש עליהם שהם משיגים האמת וכו'. אבל האבן עזרא היה באמצע, רחוק מאור החורבן, וגם רחוק מאור משיח, לכן לא השיג מעלת הקליר [מדרש פנחס].
מקורות - מאמרים מהבלשן מאיר מדן, המבשר התורני, אהרון מירסקי, ראשית הפיוט, ועוד.
0 תגובות